ישראל ישראלי

ערב חג העצמאות.
שנים-עשר מבוגרים ועוד כמה ילדים. וכלבה-שתיים.
ביעילות האופיינית לחברי, מיד אורגנה חאפלה ישראלית לכל הנזכרים לעיל, ובה שלל מנות שאומצו ממקורות זרים, אבל עשו עליה ונטמעו יפה בארץ.




ס. הכינה שקשוקה נפלאה. באמת, היה טעים באופן יוצא דופן.
ד. וא. הביאו חומוס, עודדי וג. הביאו פיתות ואלכוהול.
לא-סוגרת הכינה סלט קצוץ וסחבה המון בקבוקי מים. אני הכנתי לבנה.
ב. וק. הביאו שתיה קלה נוספת, וג. הביאה מלבי. מונא הביאה קרמבו תוצרת עצמית. נהדר.
ע. קנה מלפפון חמוץ וכרוב כבוש, ואני וס'. עוד ערבבנו במהירות טחינה שיהיה ללוות את הפלאפל.
הו, הפלאפל...

שבוע וחצי לפני כן, בפגישת עבודה שגרתית, אני יושבת מול י.

אתם יודעים, פגישת עבודה. בונים תהליך, מחלקים משימות, חושבים על לוחות זמנים. כאלה.

מסתכלים על לוח השנה. רואים את יום העצמאות מתקרב.

אח, אני אומרת, 12 אורחים ואני התנדבתי להכין פלאפל.

בחיים לא הכנתי. תמיד אני עושה את זה לעצמי, מתנדבת לעשות דברים שאין לי בהם מושג, ומפקירה את חברי לחסד אלוהי-שפני-הניסיון.

אין בעיה, אומר י., אנחנו במשפחה, אין עלינו בפלאפל. היתה לנו מסעדה.

מאחר וי. חצי מצרי, כמוני, אני מניחה שהוא יודע על מה הוא מדבר, מיד זורקת הצידה את תרשימי הזרימה ומתחילה לכתוב.

אז ככה:

פלאפל ויולה

חומרים (לדי הרבה פלאפל):

1 קילו חומוס, ששרה לילה במים ומסונן.

2 כפות גדושות כמון

2 כפות גרגירי כוסברה טחונים (את זה אני הוספתי, כי אני אוהבת)
8 שיני שום קלופות
1 כף גדושה סודה לשתיה

מלח, פלפל

על חצי קילו חומוס-

4 חבילות (לא גדולות, של סופר) של פטרוזיליה/כוסברה

2 כפות שומשום (גם את זה אני הוספתי, בדיעבד די מיותר)

שמן עמוק לטיגון

הכנה:

לטחון את החומוס גס, רצוי במטחנת בשר.

[לעניין הטחינה, אמרו לי גס, אז טחנתי גס. לא היתה לי מטחנת בשר שמתחברת למיקסר, והתעצלתי לנסוע לאבא, שלו יש. אז קצצתי במעבד מזון, בשיטה של אמירה - לקצוץ עם הדיסקית הגדולה (כמו פומפיה) ולא עם הסכין. היה מעט גס לטעמי. בפעם הבאה לא אתעצל ואסע לאבא... או אקנה טוחן בשר שיתחבר למיקסר.]

לטחון גם את השום.

בנפרד לקצוץ את הפטרוזיליה/כוסברה.

לערבב את החומוס והשום עם התבלינים.

[בשלב הזה אני חילקתי לשתי כמויות, אחת ערבבתי עם העלים הקצוצים והשניה עם השומשום.]

לערבב היטב ולהניח במקרר לילה, למנוחה.

לחמם היטב בסיר עמוק שמן לטיגון. כשהוא חם, אבל ממש חם, לגלגל כדורים ולטגן לצבע חום בהיר.

אם השמן לא חם, הכל מתפרק. בדיעבד, גם אם לא מהדקים את הכדורים מספיק טוב זה מתפרק.

אבל אחרי כמה כדורים תתפסו את הפרנציפ.

[אני קניתי מכשיר לכדרור כדורי פלאפל, ואולי בגלל שהחג התקרב, לא היו בנמצא מכשירים כאלה בגודל סביר - רק מפלצות פלאפל ענקיות או כדורים קטנטנים. הלכתי על הקטנטנים. גם פה הייתי ממליצה ללכת על הגודל הסטנדרטי, או לגלגל ללא מכשיר, בידיים. מה יש?]

הפלאפל היה נפלא. עם טחינה ופיתות טריות, וכרוב כבוש...

ואני כל פעם גנבתי עוד כדור פלאפל וטבלתי אותו בלבנה. שילוב מנצח. י. באמת אמר שרצוי להגיש את הפלאפל עם יוגורט, ולא טעה.

ומאחר והלבנה היתה גם היא נפלאה, אני מצ'פרת אתכם גם במתכון הזה.

לבנה של הרואה

חומרים:

1.5 ליטר יוגורט. עדיף מהחמוצים.

1 כף מלח

1 שמנת חמוצה

הכנה:

נורא מסובך.

לערבב הכל יחד. לשים בחיתול. לתלות (או להניח במסננת) מעל קערה. יום-יומיים. אני אוהבת את זה סמיך ויציב, אז אני מחכה יומיים.

להגיש עם שמן זית, ובמקרה שלי גם נענע.

אם שומרים במקרר, בקופסא או צנצנת סגורה, עם מעט שמן זית מעל.

ואחרון חביב, לא קשור ליום העצמאות, פרט לכך שזה חג, ובחג צריך לשמוח, והקליפ הזה כ"כ קורע שחייבים לצחוק כשרואים אותו. אני הזלתי דמעות. אנא ראו את כולו. הוא הולך ומשתפר, או מחמיר. תלוי איך מסתכלים על זה.

אני מקדישה אותו לאחותי הלונדונית, שהצליחה להתקע עם משפחתה בדרך מישראל לללונדון ברומא, עקב ענן האפר שכיסה את אירופה, וחגגה את יום העצמאות בחיפוש נואש אחר דרכי תעבורה סבירות. הקליפ מאד אירופאי (שבדי לדעתי), אז זה שייך לענין, לא? בכל מקרה, הקליפ הזה תפור עליה, ואני רק מצטערת שאני לא אהיה לידה לראות את הפרצוף שלה כשהיא רואה אותו. האמת, הייתי מחפשת כל תירוץ להכניס אותו לאחד הפוסטים...

תהנו.

החציל תמיד מציל

אחרי שנים רבות של געגועים, הצלחתי סוף סוף להשיג את כל הפרקים של "Two fat ladies". למי שלא מכיר, כדאי להכיר: זו תוכנית טלוויזיה מסוף שנות ה-90, שבה שתי שמנות בריטיות, קלריסה דיקסון-רייט וג'ניפר פטרסון, מבשלות מנות מיוחדות ומגוונות, בדרך כלל גם עם מרכיבים נדירים, בכל מיני אירועים נחמדים. לא רק האוכל משובב נפש, אלא גם השיחות בין השתיים וכל הסיפורים הקטנים שהן משלבות בפרקים. ועוד לא דיברנו על המבטא הבריטי המענג.

את רוב המנות שלהן, לצערי, קשה להכין. אם משום שקשה להשיג את המצרכים (ממרח שומן חזיר, או בשר צבי, למשל) או משום שכמות הקלוריות בתבשיל פשוט מטורפות - הן לא חוסכות בבצק, בחמאה, או בבייקון. זה שבתוכניות לא מופיע אף פעם מתכון מסודר, עם כמויות מדויקות, טמפרטורת אפייה או זמן בישול - גם כן לא מסייע. אם כי התברר לי שיצא גם ספר בישול שלהן, וזו יכולה להיות מתנה נאה לעקר הבית שכבר יש לו הכול.

כשצפיתי באחד הפרקים ("The air race") שמתי עין על מתכון שהיה גם בריא, גם ממצרכים זמינים, וגם נראה טעים: פלפלים ממולאים מחית חצילים. החלטתי לנסות אותו: הערכתי את כמויות המצרכים, שיחקתי קצת עם זמני ההכנה, והתוצאה הטעימה - לפניכם.

סירות פלפלים ממולאות במחית חצילים ושום

חומרים:
1 חציל גדול
4 פלפלים (ג'ניפר העדיפה אדומים, לדעתי הכתומים והצהובים מתאימים יותר למחית הירוקה)
1/2 כפית מחוקה מלח
1 כף שום כתוש
מיץ מחצי לימון
3/4 כוס פטרוזיליה קצוצה
2-3 כפות שמן זית

הכנה:
מחממים תנור ל-200 מעלות. שוטפים את החציל במים ודוקרים את הקליפה לכל אורכו במזלג, כדי לאפשר לאדים להיפלט. מניחים בתבנית על רדיד אלומיניום ומכניסים לתנור לשעה - עד שהחציל מתרכך.

בזמן שהחציל מתבשל, מכינים את הפלפלים - שוטפים אותם, חוצים כל פלפל לשתי "סירות" ומנקים מזרעים. כשהחציל יוצא מהתנור, מכניסים במקומו את סירות הפלפלים ל-15-20 דקות ב-200 מעלות, עד שהם "מתעלפים" וקלויים מעט. בזמן שהם מתבשלים מטפלים בחציל: קוטמים את בסיסו וחוצים את החציל לאורך. בעזרת כף מגרדים את התוך (בלי הקליפה השחורה) ומעבירים לבלנדר. מוסיפים לבלנדר את המלח, מיץ לימון, שום ושמן זית. מוסיפים את רוב הפטרוזיליה הקצוצה (שומרים חלק בנפרד כדי לעטר את המנה). טוחנים בבלנדר. מי שאוהבים את המרקם החצילי יסתפקו בכמה פולסים קצרים. אני העדפתי לטחון עד שהתקבלה מחית אחידה למדי. אם הוספתם מספיק פטרוזיליה, צבע המחית יהיה ירוק רענן.

כשהפלפלים מוכנים, ממלאים כל "סירה" במחית החצילים ומקשטים במעט פטרוזיליה קצוצה. זוללים חם.

פריכות מענגת

אתם חייבים לנסות את אלו.

לא, אתם חייבים.

חייבים, אל תתווכחו, חייבים.

הפריכות של הבצק יוצאת דופן, בעיקר בזכות השימוש בקורנפלור, כולו אורירי ויבש-יבש, ובתוך הבצק מסתתר אגוז.

באמת עוגיות נהדרות, ומאד קלות להכנה.

כבר מזמן הן הופיעו אצל הפיה, והפעם, לכבוד בילוי משפחתי של סופשבוע בצפון הארץ, החלטתי להכין אותן - חיפשתי משהו קל שיעמוד היטב בנסיעה.

העוגיות הללו עמדו בכל הקריטריונים וחוסלו מהר (יחד עם סוג נוסף של עוגיות שוקולד, להן אקדיש פוסט נפרד).

המלצה אחת - שימו בפנים רבע אגוז ולא חצי, אחרת העוגיות יוצאות גדולות (לטעמי).

שינויים נוספים - קיררתי את הבצק חצי שעה בלבד - היה די והותר, ואת סוכר הוניל החלפתי בכף סוכר ותמצית וניל, פשוט בגלל שנגמר לי...

המתכון מופיע כאן כפי שמצאתיו במקור.

עוגיות הפתעת אגוז

חומרים:

250 גרם חמאה

100 גרם א. סוכר

שקית סוכר וניל

250 גרם קורנפלור

75 גרם קמח

כף קקאו

כפית קינמון

אגוזי מלך שלמים

הכנה:

לשים בקערה חמאה, א. סוכר וסוכר וניל, לערבב לתערובת קרמית.

להוסיף קורנפלור, קמח, קקאו וקינמון וללוש לבצק רך ונעים.

לקרר כשעה.

להוציא מהמקרר, לתלוש חתיכת בצק, לעשות שקע באמצע עם האצבע להניח אגוז, ולסגור לכדור, למעוך קצת בגב היד, שיהיה קצת שטוח.

להניח בתבנית על נייר אפייה, ולאפות בחום של 180 מעלות כ-20 דקות.

לצנן, לפזר מעל א. סוכר.

מקור המתכון: יעל מוינה

היה

ונגמר

והירוק מציץ מחלונך

יש משהו באביב, שתמיד ממלא אותי באופטימיות. זה הריח של התחלת השרב (עם כל האלרגיות המתלוות, אני יודעת...), והיובש באויר שמתחלף מהר מאד בלחות תל-אביבית קשה עם כניסת הקיץ.

והכי חשוב, האור.
אין כמו אור יום של שעון קיץ להפיג דכאונות חורף קלים ולהפיח תחושת חופש.
איזה כיף!!!

עוד דבר שקורה לי עם האביב, ועליו אני מברכת, הוא הצורך ההולך וגדל בארוחות קלילות יותר.
לא עוד תבשילים סמיכים וכבדים, מרקים מהבילים.
הבו לי יוגורט וסלטים וכריכים.

הארטישוק הוא ירק אביבי נפלא. אצלנו במשפחה מבשלים ארטישוק במים, עם מלח, לימון ועלי סלרי, ואז מתחילים לעבוד - מפרקים עלה עלה, טובלים את קצות העלים בתערובת מיונז ולימון תוצרת בית, ומכרסמים... כמו פיצוחים.
בשלב מסויים מגיעים ל"לב" של הארטישוק, שולפים החוצה את השערות המעצבנות, שניתקות בקלות אחרי הבישול, ורבים על התחתיות הכי טעימות...

ועוד זכרון מהעבר - אבא מביא ארגז של ארטישוקים, וכדי להכין ממולאים, שעושים שימוש רק בתחתיות, צריך לפרק את הארטישוקים מעליהם. אז כל המשפחה מתאספת סביב השולחן ומפרקת אותם, אחד אחד. וגם מכרסמים את קצות העלים, למרות שהם לא מבושלים, והם משחירים הכל - את הידיים, הציפורניים והלשון...

אז פסח חלף, וארטישוקים מבושלים כבר הכנתי, אבל את הבייבי-ארטישוק, הקטנטנים האלה שאוכלים (כמעט) בשלמות, אותם מעולם לא ניסיתי להכין. האביב הזה נראה לי כמו הזדמנות מצויינת לנסות משהו חדש.

קודם כל הלכתי לקרוא קצת איך מתעסקים עם המיניאטורות האלו. מצאתי כאן הסבר מפורט ונהיר, ממליצה לכם לקרוא.
וכאשר שלב הבישול ברור, אפשר לשחק עם הרוטב.
מיונז של אבא הוא בסיס נפלא לכל רוטב לסלט, ופטרוזיליה זה ירוק, וירוק זה אביב - כבר אמרנו, לא?

סלט בייבי-ארטישוק ופטרוזיליה

חומרים:

8 בייבי-ארטישוק
1/2 לימון

מלח

1/2 חבילת פטרוזיליה קצוצה
2 כפות מיונז של אבא
2 כפות שמן זית
מיץ מחצי לימון
מלח

הכנה:

קלפו את העלים החיצוניים של הבייבי'ז, עד שתגיעו לעלים הרכים והבהירים. קצצו את קצה הגבעול. קצצו את קצה העלים.

שימו בסיר עם מים ומלח. סיחטו חצי לימון וזירקו גם אותו לתוך הסיר.

בשלו עד שהארטישוקים מתרככים (סכין חדה שנכנסת לתוך בסיס הארטישוק צריכה לחדור בקלות).

שיטפו במים קרים וסננו.

חצו את הארטישוקים וערבבו עם יתר חומרי הסלט.

נפלא על אורז לבן, בחיי. סלט קר על אורז חם.

עלילות הקימל החמקמק והמשפך הגורלי

נגמר לנו הקימל.

שזה דבר די תמוה, כי בדרך כלל יש לי כמה מיכלי תבלינים כאלה, של 100 גרם כל אחד, מלאים קימל. הם התרוקנו לנו בהדרגה בחודשיים האחרונים, ובכל פעם שזכרתי שצריך למלא, בדקתי את מדפי התבלינים בסופר שלנו - ולא היה שם קימל. ככל שהמיכלים התרוקנו, התפתחה אצלי אט-אט מועקה.

לפני כמה שבועות בזבזתי את שתי כפות הקימל האחרונות על הכנת לחם קימל. ואז כבר נכנסתי לסטרס אמיתי. התברר שלא רק בסופר ליד הבית אין קימל, גם בסופר המרכזי, הגדול יותר, אין, וגם בסופר בקניון הקרוב אין קימל. ומה שעוד יותר מעצבן - המצב הזה הוא כנראה סוג של שגרה. אין, זהו. מתי יהיה? לא יודעים. פעם. אולי.

אז שבועיים שלמים לא יכולתי לאפות לחם קימל, והידרדרנו לאכול לחם עשבי תיבול - עם קצח, מיורן, טרגון, שום, בצל, רוזמרין וטימין (מתכון יינתן אם לקוראים יש עניין בכך, בסופו של דבר כל אלה הם רק תחליפים לדבר האמיתי - הקימל) - אבל זה לא אותו דבר. אני מקווה שתסכימו איתי שזה לא סביר לא לאכול קימל שבועיים.

ואז הייתה לנו הארה: ב"טיב טעם" יש מחלקת תבלינים מכובדת מאוד, אולי שם נשבור את הרעב? וככה אולי גם ננצל קצת את כרטיס החבר שפתחתי שם פעם, ברגע של חולשה.

נסענו. היה קימל! קערת נירוסטה גדולה, עולה על גדותיה מרוב קימל. מילאתי אריזה של 200 גרם והייתי המאושר באדם. עד שהגענו הביתה, ולא מצאתי את המשפך שלי.

בכל זאת, למיכל תבלינים יש פייה די קטנה, לא נוח לשפוך לתוכו קימל מקערית פלסטיק (החד-פעמיות השקופות האלה, אתם יודעים). ניסיתי להיעזר ביד כדי לכוון את הקימל, שיישפך פנימה. אבל הקימל המרושע החליט לקשט את הרצפה, אח"כ את השיש. הפכתי חצי מדינה כדי למצוא אותו, והוא יישפך לי? ככה לא בונים חומה. החלטתי למצוא את המשפך.



המשפך, זאת לדעת, הוא לא סתם חתיכת פלסטיק בשני שקל מאיקאה. זה משפך מעוצב. של Guzinni, ראו תמונה. הוא יקר לי הרבה יותר ממה שהוא עלה, זה עניין של קשר נפשי, סימביוזה כמעט, בין המשפך והאדם. אז ככה עושים, להיעלם יום אחד בהיר, אחרי קשר של שנים? לא יפה.

בדקתי בכל המגירות, ואין. עברתי על כל הארונות האפשריים, והוא לא שם. זחלתי לתוך הארון ה"מסתובב", סובבתי אותו פעמיים, הפכתי והזזתי כל תבנית, סיר ופומפייה, שמא הוא מתחבא מתחתם. אבל לא. התעצבנתי. עכשיו זה כבר נהיה עניין של עיקרון.

במר נפשי, שאלתי את הבנזוג אם במקרה הוא יודע איפה המשפך. כמו שאמר שרלוק הולמס, "לאחר שהוצאת מכלל חשבון את הבלתי אפשרי, הרי מה שנותר, בלתי סביר ככל שיהיה, הוא האמת".

'כן', הוא עונה לי. 'הוא באוטו שלי.'
'באוטו?! מה הוא עושה באוטו שלך?'
'השתמשתי בו למלא את החומר שמתיזים על השמשות.'

עכשיו אני כנראה יודע איך מרגיש מי שתוקעים לו פגיון כסף ישר לתוך הלב. המשפך שלי? של גוציני? שימש למילוי חומר ניקוי ברכב??? ירחם השם, למה לא להשתמש במשפך של Koziol, שמשמש בימים כתיקונם למילוי אבקת כביסה איפשהו (אני לא מבין בזה, פרטים אצל הבנזוג)?

פה צונזר קטע מהשיחה, שהיה כרוך בעצבים נטולי שליטה ובטונים גבוהים מהרצוי. אבל תודו, נכון שזה קאזוס בלי? אני צריך לחשוב איזה פיצוי לבקש על חילול הקודש. רעיונות יתקבלו בשמחה.



לחם קימל


חומרים:
450 גרם קמח לבן
כפית גדושה מלח שולחן
כף סוכר
כף שמרים יבשים
2 כפות קימל (למכורים - 3 כפות, כל המרבה הרי זה משובח)
1.5 כוסות חלב


הכנה:
מערבבים את כל המרכיבים היבשים במיקסר (וו לישה...). מוסיפים בהדרגה את החלב, תוך לישה, עד שמתקבל בצק חלק ורך. כמות החלב הדרושה עשויה להשתנות, בהתאם לסוג הקמח וכמות הלחות שיש בו. כדי שלא תיווצר בריכת חלב בתוך הקמח, שהמלוש מסתובב בה פול גז בניוטרל, לא מוסיפים את כל החלב בבת אחת. מתחילים בחצי כוס, לאחר שהחלב נבלע בקמח מוסיפים עוד חצי כוס, לאחר שגם זה נבלע מוסיפים עוד רבע כוס, ומכאן מוסיפים בהדרגה, כל פעם כף או שתיים, לפי התחושה - עד שמתקבל מרקם נעים. אין צורך ללוש יותר מ-6-7 דקות.

כשהבצק מוכן, מכסים את הקערה במגבת לחה וממתינים שיכפיל את נפחו - כשעה (בקיץ, כשחם - עשוי לקחת הרבה פחות). תוקעים בבצק אגרופים כדי להוציא ממנו את האוויר, צרים כיכר, מניחים בתבנית אפייה משומנת ומניחים להתפחה שנייה, עד להכפלת הנפח - כחצי שעה. אם לוקח לתנור האפייה שלכם זמן רב להתחמם - הדליקו אותו מספיק זמן מראש כך שבסוף התפיחה כבר יהיה חם מספיק.

כשהבצק הכפיל את נפחו, מורחים או מרססים עליו מים בנדיבות (אפשר גם למרוח חלמון ביצה טרוף בכף מים, למי שמעדיף גימור מבריק). אופים בחום בינוני (180 מעלות צלזיוס) במשך 40 דקות, ומצננים על רשת. בתיאבון.

בינתיים, הנה משפך לגמרי אחר, אבל בכל זאת מגניב:

וגם השנה, רעיונות לשאריות מצות

כמו בשנה שעברה, גם השנה בטח תשארו עם המון מצות בבית.

בשנה שעברה דווקא הצלחתי להעלות כמה רעיונות חביבים לניצול מצות שנותרו, והשנה נוסף לרשימה קלף מנצח - בורקס מצות.

בפסח הקודם היו לביבות ירק לנשנוש לפני הסדר, ולזניה ומצות בשוקולד לניצול שאריות.
אני מכינה נשנושים לשעה שלפני הארוחה, כי ידוע שיש מאחרים, ומחכים, ואז קוראים בהגדה - בקיצור, כולם רעבים ושמחים שיש מה לנשנש בקטנה לפני שיושבים יחד.
אז השנה שניים במחיר אחד - בורקס מצות במלית תפוחי-אדמה עם פטריות או טונה. זה יוצא טעים במידה שלא-תיאמן, במיוחד כשזה חם, פריך מבחוץ ומחיתי מבפנים...

הכנתי שמונים חתיכות של בורקס לליל הסדר - שמונים נשמע הרבה, אבל היינו 41 סועדים, כך שלא היה מופרך. חלקו את הכמויות לפי מה שאתם צריכים.
שימו לב שכמות הבסיס היא ל- 80 בורקסים, והתוספת של "הטעם הרצוי" היא ל- 40 בורקסים.






בורקס מצות נפלא!


חומרים:


20 מצות
5 תפוחי אדמה גדולים
מלח, פלפל שחור
שמן זית
7 ביצים
1 חבילת קמח מצה
שמן לטיגון

מלית טונה לחצי כמות בורקס-
2 קופסאות טונה בשמן
2 בצל בינוני, קצוץ
10 שיני שום, קלוף ופרוס (לא קצוץ)
שמן זית

מלית פטריות לחצי כמות בורקס-
5 פטריות פורטבלו קצוצות
3 פטריות שיטאקי קצוצות
2 בצל בינוני, קצוץ

שמן זית

הכנה:


ריכוך המצות-
הרטיבו את המצות במים, והניחו על מגש, עם נייר סופג מפריד בין המצות. כסו במגבת והניחו לעשרים דקות, עד שהמצות מתרככות, ממש כמו בד.
חיתכו כל מצה לארבעה ריבועים.

מלית בסיס-
בשלו את תפוחי האדמה במים עד לריכוך. סננו היטב, ועכו במועך פירה. הוסיפו מעט שמן זית לקבלת מרקם מחיתי רך יותר, והרבה מלח ופלפל.
קחו בחשבון שבתור מלית הפירה צריך להיות מתובל הרבה יותר ממה שאתם רגילים, כדי שלא יצא חסר טעם. אל תתקצמנו על הפלפל השחור.

מלית טונה-
טגנו בשמן זית בצל קצוץ. כשזהוב הוסיפו את השום, וטגנו עוד כדקה.
הוסיפו את הטונה וטגנו תוך ערבוב, עד שהיא "מתייבשת" ונעשית חומה.
ערבבו עם חצי מכמות מחית תפוחי האדמה.

מלית פטריות-
טגנו בשמן זית בצל קצוץ. כשזהוב הוסיפו את הפטריות וטגנו עוד כמה דקות.
ערבבו עם חצי מכמות מחית תופחי האדמה.

הרכבה וטיגון-
על כל רבע מצה רטובה הניחו חצי כף מלית. קפלו לשניים - אני רציתי להבדיל בין הסוגים השונים, אז את הבורקס עם הפטריות קיפלתי למלבן, ואת אלו עם הטונה למשולשים.
טירפו את הביצים עם מעט מלח. סדרו בצלחת קמח מצה גס.
חממו שמן במחבת גדולה.
טגנו כמו שניצל - לטבול כל בורקס בביצה, אח"כ בקמח המצה, ולשמן החם.
לטגן משני הצדדים לצבע זהוב, ולהניח על נייר סופג.

להגיש חם.

כמו-סולת

אלוהים אדירים, עוגה כשרה לפסח שאינה בנויה על בסיס מרנג!
ולא ממצות!
וטעימה!

הקטע בעוגה הזו הוא במרקם - היא יוצאת כמו עוגת סולת, גם בגלל שהיא ספוגה בסירופ, ויש בה קוקוס, אבל בעיקר בגלל שהשתמשתי בקמח מצות גס.
היא היתה קינוח מעולה לארוחת ליל הסדר - הכנתי כמות כפולה, שתי תבניות. המקור של רות אוליבר, פורסם ב'על השולחן'.
הדבר היחיד שביאס קצת הוא עניין המרציפן - הוא לא הורגש, לטעמי נבלע בכל הסירופ תפוזים, וניתן לוותר עליו בלב שלם.
כאמור, אני ממליצה להשתמש בקמח מצות גס. בנוסף, התעצלתי והשתמשתי במיץ תפוזים מוכן, אבל במקרה הזה אין פשרות - חייבים מיץ טבעי, לכן חפשו את אלו שכתוב עליהם 100% פרי. יש לפריגת ויש לפרימור. לא תרכיז, לא נקטר ולא בטיח. גם לא אלו שמוסיפים להם חתיכות פרי, לא ולא. הטבעי ב- 100% או לסחוט מתפוזים אמיתיים, אלו הברירות במקרה הזה.


עוגת תפוזים ומרציפן (או בלי מרציפן) לפסח

חומרים:

4 ביצים
100 גר' סוכר
35 גר' קורנפלור
105 גר' קמח מצה
1/2 כוס קוקוס טחון
1 כפית אבקת אפיה
200 מ"ל שמן
240 מ"ל מיץ תפוזים
100 גר' מרציפן

לסירופ-
1/2 כוס מיץ תפוזים
100 גר' סוכר

הכנה:

מחממים תנור ל- 180 מעלות ומשמנים תבנית 24.

מקציפים ביצים עם סוכר לקצף אורירי ובהיר. מעבירים למקרר.
מערבבים קורנפלור, קמח מצה, אבקת אפיה וקוקוס.
מערבלים שמן, מיץ תפוזים ומרציפן במיקסר עם מקצף. מוסיפים את תערובת החומרים היבשים עד שהיא נבלעת כולה.
מקפלים פנימה את קצף הביצים - בשלושה חלקים - לתערובת אחידה. יוצקים לתבנית.

אופים 40 דקות עד שקיסם יוצא יבש.

לסירופ - מבשלים יחד את מיץ התפוזים והסוכר ומבשלים אחרי רתיחה כ- 5 דקות. מזלפים על העוגה בעודה חמה.

מקררים ומגישים בטמפרטורת חדר.

טיט ולבנים

והפעם, פוסט אורח נוסף, של לא אחרת מאשר אחותי הלונדונית. היא הגיעה לביקור לכבוד הפסח, ולליל הסדר שזה עתה חלף היא הכינה חרוסת כ"כ טעימה, שדרשתי ממנה לכתוב על זה פוסט. כלומר, הכינה חרוסת אחת רגילה, ואחת נפלאה, שתיהן מפורטות כאן.
כמובן שהיא לא שמה לב שאחד המרכיבים בחרוסת הנפלאה אינו כשר לפסח... למען האמת, גם אנחנו לא שמנו לב, למרות שאמרו לנו מה המרכיבים, עד סוף הערב. אז השומרים ימירו את האלכוהול המוצע במשהו כשר - ברנדי, למשל. לגבי החרוסת עם הגפילטע-פיש... היא לא ממציאה, יש עדים.
וקפצו לקרוא את הבלוג שלה, שהוא על חייה בלונדון ולחלוטין לא על אוכל. מוזר, להיות ישראלי בלונדון (לפחות כמו אנגלי בניו-יורק. היי סטינג, כפרות עליך, מה נשמע?).

ליל הסדר 2010, במחווה למלכת הלבבות. ותודה לאחותי מ' על האירוח של 41 חוגגים!

ראשית, תודה רבה לביגל ועודדי שהזמינו אותי להתארח בבלוג, וכל זאת למה?
לרגל חג החירות, חג האביב, חג שמחת מתן תורה, חג הקציר והאורות (טוב, נו אז נסחפתי קצת).

הגענו מלונדון האפרורית והגשומה לישראל המעוננת והגשומה. מה זה?! רימו אותנו? למזלנו אחרי יומיים התבהרו השמיים ואנחנו התפננו לחוג את החג בחיק המשפחה.
ליל הסדר במשפחתנו זה אירוע לא קטן: אנחנו 4 אחים (3 אחיות ואח) + אבא (או סבא בפי חלק מהנפשות במקום), בני זוג, ילדים, חברים, משפחה של בני זוג וחברים, דודה ובני דודים וילדיהם... אז היינו 41 אנשים + כסא ריק לאליהו אותו התעקשה האחיינית ני' לסדר ובשל הצפיפות נדחק לשולחן במטבח (אני הזהרתי אותה שככה הוא לא יבוא...)
פה המקום להודות לא רק לעודדי אלא גם לס' וג', כולם בילו איתנו את הערב וחלקו את כל הבדיחות הקבועות של המשפחה בסבלנות וסובלנות ללא גבול. קבלו כיפאק היי על הרוח החיובית והספורטיבית.

בבית המרווח של מ' אחותינו הגדולה נערך שולחן חג מקושט בפרחים ושאר סמלי החג ל- 41 איש (אל דאגה, 5 שולחנות מתקפלים גדולים איפשרו ישיבה מרווחת לכל האורחים, בלי התנגשות ממרפקים או רגלי שולחן בין הרגליים).

לא ויתרנו על דבר כי לסדר ניקבצו מגוון עדות ישראל: מצרי, בלגי, פולני, רומני, עיראקי, אנגלי, מרוקאי ועוד שאני בטח לא מודעת אליהם. אז היו מצות, ביצים, כרפס (חסה בעדה שלנו), מרור (עלי סלרי בעדה שלנו), מי מלח, חזרת, ויתרנו על אורז וקטניות בהתחשב בעדות שאינן "מאוכלי הקטניות". וחרוסת בסגנון...

ומה עם חרוסת, תשאלו?
טוב אז מכיוון שאת רוב התבשילים לערב הביאו האורחים השונים (לכל אחד יש את התבשיל הקבוע שלו, מרק עוף, גפילטע פיש או דג ברוטב עגבניות פיקנטי, צלי בקר וכדומה) שמרו עבורי את משימת הכנת החרוסת. מידי שנה, בהגיענו לארץ לרגל החג אני מתנדבת להכין חרוסת. אני נוהגת לשלב מסורות ממגוון עדות. גם תפוח, גם תמרים, גם אגוזים וגם תפוזים. הילדים אוהבים מאד.
מאידך המבוגרים - זה אתגר יותר מורכב בהתחשב בשתי עובדות:
(1) האחות הגדולה מ' מתעקשת לא רק שהחרוסת תעשה בסגנון עדות יוצאי מצרים (כמו החרוסת של אמא ז"ל) אלא גם באותו אופן. זאת אומרת היא מתעקשת לקנות גוש תמרים מעוך ארוז בואקום. לרכך את זה מבצע מייגע ביותר. אז המשימה הראשונה הייתה לשכנע אותה להחליף את גוש התמרים לממרח תמרים.
(2) ברגע שביגל שמעה שאני מכינה את החרוסת היא מלמלה באכזבה "אה, את מכינה את החרוסת שוב..." לשמוע את זה מאחותי הקטנה והאהובה...
החלטתי להפתיע השנה. "מה את רוצה שאכין?" שאלתי אותה. ביגל מלמלה בחוסר תקווה "אני יודעת? אגוז מוסקט? ג'ינג'ר? משהו מיוחד" ולא יספה.
אז לקחתי על עצמי את האתגר. שני סוגי חרוסת. חרוסת להמונים וחרוסת לאניני טעם.

חרוסת מסורתית ( נוסח עדות מעורבבות) נפח 1.5-2 ליטר

חומרים:

3 קופסאות ממרח תמרים
3 תפוחי גרני סמית' קלופים וללא גרעינים
קליפת תפוז
מיץ מתפוז אחד (אפשר להוסיף עוד להפיג את המתיקות)
יין מתוק (כזה של קידוש, לפי הטעם)
כוס אגוזים לפי הטעם (פקאן מתקתק יותר יחסית לאגוז מלך)

הוראות הכנה:

במעבד מזון טוחנים את האגוזים, מוסיפים תפוחים וטוחנים יחדיו, מוסיפים תמרים, קליפת תפוז, יין ומיץ ומערבלים עד שנמאס.
טועמים. אם מתוק מדי מוסיפים מיץ תפוזים. כאמור, הילדים אוהבים.



חרוסת לא מסורתית (נוסח עדות חובבי האלכוהול) נפח 1 ליטר
חומרים:

1 קופסת ממרח תמרים
1 תפוח גרני סמית' קלוף ומגורען
חצי כוס אגוזים (או לפי העין)
ויסקי
6 ס"מ שורש ג'ינגר – לגרר על פומפיה דקה בצבע ירוק

הוראות הכנה

במעבד מזון טוחנים אגוזים + תפוח + תמרים + 2 כפות ויסקי וגינג'ר.
טועמים ומוסיפים ויסקי וג'ינג'ר עד שמגיעים לטעם חמים המתפשט בפה ואחריו מין צביטה קלה של חריפות הג'ינג'ר.
פה המקום לציין שהייתי מצוננת כשהכנתי את החרוסת ולא הרגשתי בטעם אז אצלנו זה יצא קצת חריף עם הרבה ויסקי.

לא נרשמו תלונות.
עודדי אהב.
ביגל התפלאה שאחותה חסרת היכולת מפתיעה.
ובני ע' טרף את החרוסת עם הגיפלטע פיש...

טרם תחילת הסדר סעדו האורחים את ליבם בבורקסי מצה של ביגל (ר' בפוסט נפרד), הקראת ההגדה הסתיימה ללא נפגעים ואחרי הארוחה הדשנה עלתה השירה השמיימה בניצוחם של בני הנוער, נוער, נוער...

חג חירות שמח!