אמריקה 4. ולסיום סיומת.

אז לכל ארוחה צריך להיות קינוח, ולארוחת אמריקאית... פאי פקאן, כמובן.

זה המקור לפני שינויים, והיו שינויים. כמויות החמאה היו גדולות בעליל ולכן הוקטנו, ובסופו של דבר התקבל פאי שהוא עדיין חמאתי למדי, אבל מתוק ואגוזי, שהלך נהדר עם גלידת וניל (הפעם קנויה).

אני הכנתי בתבנית מלבנית שנחתכה לריבועים כמו במתכון המקורי, ולא בתבנית פאי... אבל הסועדים לא התלוננו.

ריבועי פקאן (או פאי פקאן)

חומרים:

200 גר' חמאה

3/8 כוס סוכר

2 ביצים

1/2 כפית תמצית וניל משובחת

1/4 2 כוסות קמח

1/4 כפית אבקת אפיה

קורט מלח

225 גר' חמאה

1/2 כוס סוכר

1/2 1 כוסו סוכר חום בהיר

1/2 כפית קליפת לימון מגוררת

1/2 כפית קליפת תפוז מגוררת

כף שמנת מתוקה

400 גר' פקאן קלוף, חצוי וקלוי

הכנה:

חממו תנור ל- 180 מעלות.

הקציפו את החמאה והסוכר במיקסר עם וו הגיטרה, כשלוש דקות, לתערובת תפוחה.

הוסיפו את הביצים אחת אחת, ואת תמצית הוניל, שכאתם מקציפים היטב אחרי כל תוספת.

ערבבו יחד את הקמח, המלח ואבקת האפיה, והוסיפו לתערובת החמאה תוך המשך עיבוד במהירות נמוכה, רק עד לבצק אחיד.

שטחו את כדור הבצק לדיסקית, עיטפו בניילון נצמד, וקררו כשעה במקרר.

הוציאו את הבצק, רדדו ושטחו בתבנית מרובעת עם נייר אפיה(אני השתמשתי בתבנית חד-פעמית בינונית), דאגו שהבצק יכסה גם את הדפנות.

אפו 15 דקות, כך שהבצק לא ישחים, אבל יהיה יציב.

קררו לטמפרטורת חדר.

בסיר שימו את החמאה, הדבש, הסוכר וקליפות ההדרים. בשלו על אש נמוכה עד שהחמאה נמסה.

הגבירו את עוצמת הלהבה ובשלו ברתיחה כ- 3 דקות.

הסירו מהאש וערבבו פנימה את השמנת המתוקה והפקאן.

שיפכו את הפקאנים המקורמלים על הבצק האפוי, ונסו שהקרמל ולא יכנס בין הבצק לתבנית, אחרת יהיה לכם קשה להפריד... אפו עוד 25 - 30 דקות עד שהמילוי יציב. קררו.

הגישו חמים, עם גלידה קרה... יאמי!!!

והנה כל הארוחה האמריקאית שלנו:

רטבים וסלט

לחמניות

המבורגרים

והקינוח בפוסט זה ממש!

אמריקה 3.I would like to buy a hamburger

טוב, אחרי ההכנות מסביב, הגענו לתכל'ס.
בשר.

אין זה סוד שההמבורגרים החביבים עלי הם אלו של דיקסי. עשויים נכון, בלי הרבה בלגן. לכן אצתי רצתי לבלוג של אילן עמיר, ולקחתי משם את מתכון ההמבורגר.

אין פה פירוט חומרים והכנה, זה הכי פשוט בעולם: יחס של 600 גר' צוואר בקר ל- 400 גר' אנטריקוט. זהו.

ביקשתי מהקצב לטחון את הבשר רק פעם אחת, ולא פעמיים, כי אני אוהבת חתיכות בשר מורגשות בהמבורגר.

כשהגעתי הביתה העברתי את שני סוגי הבשר לקערה, כשהוא קר מאד, והתחלתי ללוש יחד.

אני הכנתי קציצות קטנות, אבל ניתן לעשות כל גודל שרוצים, העיקר שבשלב הגריל לא תייבשו אותן למוות.

אצלי הרוב אוהבים מדיום (חלק מדיום-רייר) אז הכנתי אותן שמנמנות. אם תשטחו אותן, הן תתבשלנה יותר, זה לא רע, רק עניין של העדפה.

כדי ליצור את הקציצה במידת דחיסות טובה, פרסתי ניילון נצמד על השיש, והטחתי את הקציצה בחוזקה כמה פעמים על השיש, כמו שכתוב במתכון המקורי. זה אכן גרם לקציצה לא להתפרק בשלב הגריל - שיטה חביבה למדי ומומלצת.

את הקציצות המוכנות סידרתי על מגש, כיסיתי בניילון, ואשפזתי במקרר עד למחרת. הוצאתי אותן מהמקרר בערך שעה וחצי לפני הצליה.

הגריל צריך להיות חם. אני השתמשתי במחבת פסים וזה עבד מצוין. אפילו לא שימנתי אותה.

מלח ופלפל גרוס כשההמבורגר עולה על הגריל, וזהו. להתחיל להרכיב.

אני, כאמור, הגשתי את ההמבורגר עם לחמניה ביתית, קטשופ, מיונז וחרדל, סלט קולסלו בצד, ולא לשכוח עגבניה, מלפפון חמוץ, בצל וחסה.

למגוונים היתה גם גבינה צהובה וגואקמולי.

כן, היה גם קינוח. בפוסט הבא והאחרון של הארוחה האמריקאית שלנו.

אמריקה 2. אמריקה-הה-הה.

מיונז - יש. קטשופ - יש. חרדל - קנינו (אוף). קולסלו - יש.
אפשר לעבור לפחמימות.


לחמניות להמבורגר צריכות להיות מעט מתוקות, כדי שיודגש טעם הרטבים ומיצי ההמבורגר עצמו.

מתכון נהדר של קרין גורן מצאתי בבלוג זה טעים, שבאמצע ההכנות של הרטבים גיליתי שהם חושבים בדיוק כמוני על המבורגרים. הם הלכו על יום העצמאות הישראלי, אנחנו על האמריקאי. דפדפו, כיף שם.

אני הכנתי לחמניות מיני, שילכו עם המבורגר המיני שתכננתי להכין, ופיזרתי הרבה שומשומין. בעיקר בגלל שאני אוהבת לכתוב את המילה שומשומין, וידעתי שפיזור שומשומין על הלחמניה יהיה תירוץ מצוין לכתוב שומשומין, כמה וכמה פעמים.
שומשומין.



לחמניות המבורגר

חומרים:

3 וחצי כוסות (500 גרם) קמח
20 גרם של שמרים טריים (שמתי 12 גר' יבשים)
240 מ"ל מים
ביצה גדולה אחת
50 גרם סוכר (שמתי טיפה יותר)
כפית גדושה של מלח
2 כפות שמן
חלמון מדולל במים (שמתי ביצה שלמה) לזיגוג
שומשומין לקישוט


הכנה:

בקערת המיקסר מערבבים את הקמח והשמרים. מוסיפים את המים, הסוכר והביצה ומעבדים עד להטמעות. מוסיפים את השמן והמלח ונותנים למיקסר לעבוד עשר דקות עד שהבצק הופך להיות גמיש ומעובד מספיק. מעבירים את הבצק לקערה משומנת קלות ומשמנים קצת גם את פני הבצק (כדי שלא יתייבש). מכסים בניילון נצמד ומתפיחים כשעה (עד להכפלת הנפח).

אחרי ההתפחה הראשונה, מעבירים את הבצק למשטח מקומח (לא יותר מדי) ומחלקים לשמונה חלקים (או יותר, תלוי בגודל הלחמניות שאתם רוצים). מגלגלים לכדור.
אם אתם רוצים טיפים לגבי גלגול כדורים נאים - קיפצו למתכון המקורי, אי שם למעלה בלינק שנתתי. יש שם תיאור מצוין.

מניחים את הלחמניות על תבנית מרופדת בנייר אפייה ומכסים במגבת מטבח לחה (ונקייה). מתפיחים שוב עד להכפלת הנפח (בערך שעה). כשהלחמניות תפוחות, מורחים עליהם את החלמון המדולל ומפזרים שומשומין.

אופים בתנור שחומם מראש לחום של 200º למשך 10-12 דקות.

להגשה עם המבורגר, יש לפרוס במרכז ולקלות אותן מעט, בשביל קצת קריספיות. רק לצנן אותן לפני שחותכים אותן.







שומשומין!

חג שמח, אורירי, מתוק

לכל קוראי הבלוג, וגם לכל מעייני הבלוג ומרפרפי הבלוג, וגם לאלה שרק מסתכלים בתמונות - חג שמח!

אם הכל הולך לפי התכנית, הפוסט הזה מתפרסם כשאני לא בארץ, אבל עדיין שלוחה לכם ברכה שנה טובה ומתוקה.

ומה יותר מתוק מעוגה?

אז לא עוגת דבש, למרות החג.

עוגת שמרים ריקוטה של ברי סייג, שאני מלקטת את המתכונים שלו באינטרנט כאילו היו זהב.

זה עוגה שדורשת עבודה בשלב הבצק, אבל התוצאה...

בצק קרואסוני-מדופדף, קריספי בחוץ ורך מבפנים, עם מלית ריקוטה מתוקה בדיוק במידה, וכל הכבודה הזו מפודרת באבקת סוכר...

מהכמות הזו קיבלתי עוגה המורכבת מחמש "שושנים", ועוד שתי שושנים בודדות שהתארחו בתבנית מאפינס אישית.

עוגת שמרים ריקוטה

חומרים:

למלית -
500 גר' גבינת ריקוטה (5% שומן)
150 גר' אבקת סוכר
1 ביצה
50 גר' חמאה רכה מאוד
40 גר' קמח
קליפה מגוררת מ-1 לימון
1 כף תמצית וניל

לבצק-
250 מ"ל חלב
20 גר' שמרים טריים (אני שמתי 12 גר' יבשים)

1 ביצה
2 חלמונים
400 גר' קמח
40 גר' סוכר
1/4 כפית מלח
50 גר' חמאה רכה
200 גר' חמאה לקיפול הבצק

אבקת סוכר לזרייה

הכנה:

המלית -
מערבבים את כל חומרי המלית לתערובת חלקה ואחידה. שומרים בקירור עד השימוש.

הבצק -
לשים את כל חומרי הבצק (למעט החמאה המיועדת לקיפול ואבקת הסוכר) עד לקבלת בצק אחיד. מעבירים את הבצק לקערה מקומחת ומכסים. מצננים למשך 3 שעות לפחות במקרר.

מוציאים את הבצק, מרדדים למלבן בעובי 5 מ"מ ומניחים במרכזו את החמאה לקיפול.
מקפלים את שני קצוות הבצק למרכז ויוצרים מעטפה שהחמאה במרכזה. מרדדים את "המעטפה" באמצעות מערוך מקומח למלבן בעובי 4 מ"מ עד שהחמאה נבלעת בבצק.
מקפלים את המלבן ל-3 חלקים שווים כמו מכתב במעטפה (צריכה להיות חפיפה בין כל הקיפולים) - מתקבלת מעטפה של שלוש שכבות בצק. מעבירים למקרר למשך שעה לפחות.

מוציאים את מעטפת הבצק וחוזרים על פעולת הקיפול. מעבירים את הבצק לחצי שעה לפחות במקרר. חוזרים על הפעולה וההמתנה פעמיים נוספות (כשבכל פעם המלבן קטן).

מרדדים את הבצק לעלה מלבני בעובי 3 מ"מ ומורחים את מלית הריקוטה בשכבה אחידה (בשלב זה אפשר לפזר צימוקים לבנים אם רוצים).
מגלגלים את הבצק לרולדה וחותכים לגלילים ברוחב 6-7 ס"מ. מניחים את הגלילים בתבנית כשהחלק החתוך פונה כלפי מעלה.
מתפיחים את הגלילים במשך 40-60 דקות בטמפרטורת החדר.

אופים בתנור שחומם מראש ל-160 מעלות כ-40-45 דקות, עד לקבלת צבע זהוב.

מצננים וזורים אבקת סוכר על העוגה.

שנת אושר, בריאות, אהבה ורוגע.

אמריקה 1. כמה שירים אפשר לכתוב.

אח, אמריקה, אמריקה...

שניים מחברי החליטו לדור מספר שנים בארה"ב. עשינו מסיבת פרידה, החלפנו חבילות בדואר, אבל אנחנו עדיין מתגעגעים.

מרוב געגועים, החבר'ה שנשארו בארץ הסכימו להיות שפני ניסיונות שלי, כאילו לא למדו דבר מניסיון העבר.

לכן ב- 4 ליולי השנה, גייסתי את כולם לארוחה אמריקאית, מחווה לינקים. כדי שישמרו לנו על החברים עד שיחזרו.

כיאה לארוחה אמריקאית, בחרתי להכין המבורגרים.

זו הפעם הראשונה בחיי שהכנתי המבורגרים, ואני שמחתי לגלות שזה לא מפחיד כפי שחשבתי.

כמובן שאני, כשאני מכינה המבורגרים, אני מתפרעת ומכינה גם את הלחמניות והרטבים...

בסופו של דבר יצא שהארוחה הזו תתפרס על כמה פוסטים, כיאה לכמות הדברים שהכנתי בה לראשונה...

אז מתחילים בהכנת הרטבים. ליד ההמבורגר אני חייבת חרדל, מיונז (לא לצעוק עלי שאני אירופאית לפתע, אפילו וינסנט וגה אכל רויאל עם מיונז בסופו של דבר), והקלסיקה האמריקאית - הקטשופ.

ואם כבר הכנו מיונז, לא נעשה איזה סלט קולסלו...?

מיונז מבית אבא

על המיונז הזה גדלתי.

תמיד התגאתי בכך שמעולם לא קניתי מיונז תעשייתי הביתה, תמיד תמיד אכלתי מהמיונז שאבא מכין.

שימו לב - זה אינו מיונז קלאסי. אני יודעת את זה. יש בו ביצים שלמות ולא חלמונים בלבד, מכינים אותו במעבד מזון ויש בו מיץ לימון משומר. אבל הוא טעים, והוא מחזיק מעמד במקרר לחודש לפחות בגלל מיץ הלימון המשומר, ומעולם בכל ימי חיי לא נתקלתי במישהו שחטף סלמונלה ממנו. אולי עניין של מזל. ואולי בכל זאת הלימון עושה את שלו... אז יש עושים הנחות יחסית לגרסה הכי מוקפדת, ועדיין הוא איכותי וטעים יותר מהקנוי.

חומרים (כליטר מיונז):

2 ביצים

3 כפות חרדל (ללא גרגירים)

מלח ופלפל בנדיבות

ליטר שמן צמחי איכותי (לא זית)

הכנה:

במעבד מזון עם סכין פלסטיק (או אם יש, אפילו המטרפה מפלסטיק שיש בחלק מהמעבדים) מעבדים יחד את הביצים עם החרדל והתבלינים. תוך המשך הפעלה מוסיפים את השמן בהדרגה, לאט לאט.

מבלי להפסיק את פעולת המעבד, מוסיפים 2 כפות מיץ לימון משומר. אם עבדתם נכון בהוספת השמן, אתם תראו איך בבת אחת המיונז שהיה מעט נוזלי עד עכשיו - מסמיך.

טועמים, ומתקנים תיבול לפי הצורך - מלח, פלפל או לימון.

חרדל

טוב, אז לא. ניסיתי, באמת שניסיתי. הלכתי על המתכון הזה, כתשתי את גרגירי החרדל, בישלתי, צמצמתי, חיכיתי.

יצא מר כלענה. אני חושדת שהבעיה היתה בגרגירי החרדל, אולי כמו פרג הם הופכים למרירים לאחר זמן...

בכל מקרה, פרט להיותם פוטוגנים, הם לא עשו כלום בשבילי, הגרגירים האלו, והשתמשנו בחרדל קנוי.

וכך נרמסה התוכנית שלי להכין הכל הכל מאפס.

נו, שוין.

קטשופ ביתי

זה היסטרי, העניין הזה.

הרי לקטשופ אין טעם של עגבניות או של כל דבר אחר. קטשופ יש לו טעם של קטשופ.

ורק אחרי שסיימתי להכניס את כל החומרים לסיר, ואדים החלו לעלות, והתכופפתי להריח - אז נפל לי האסימון - זה הריח של קטשופ! זה הטעם! בדיוק מזה קטשופ מורכב, מכל הריחות והטעמים השונים האלו - זה זה, זה השילוב!

טעים בצורה יוצאת דופן, ולא יוצא "דומה" לקטשופ, לא. יוצא קטשופ. אמיתי.

המקור הנפלא מכאן. החלפתי גרעיני סלרי בגרעיני כוסברה, פשוט כי לא היה בנמצא.

חומרים:

4 מסמרי ציפורן

1 עלה דפנה

1 מקל קינמון

1/4 כפית גרעיני כוסברה

1/4 1 כפית צ'ילי מיובש

1/4 כפית פלפל אנגלי (שמתי 4 גרגירים)

1 קילו עגבניות קצוצות גס

1/2 1 כפית מלח

1/2 כוס חומץ

5 כפות סוכר חום

1 בצל קצוץ

1 שן שום כתושה

הכנה:

עיטפו בבד דק את הציפורן, עלה הדפנה, הקינמון, גרעיני הכוסברה והפלפל האנגלי. קישרו היטב והניחו בסיר שטוח עם יתר החומרים. בשלו על אש בינונית עד שהבצל מתרכך, כ- 40 דקות.

הוציאו את חבילת התבלינים והשליכוה (היאורה). עבדו בבלנדר את העגבניות למחית. סננו חזרה לסיר, ובשלו על אש בינונית, תוך ערבוב מדי פעם, עד שמסמיך - כחצי שעה. הוסיפו עוד סוכר, מלח או חומץ אם אתם רוצים.

העבירו לצנצנות זכוכית נקיות וקררו.

מחזיק במקרר עד 3 שבועות.

סלט קולסלו

טוב, זה היה ממש אילתור, אבל יצא טעים להפליא. יש אינספור גרסאות לקולסלו, וזו רק אחת מהן. הבסיס של מרת'ה סטיוארט, אבל כרגיל בסופו של דבר התמקד במה שהיה בבית...

חומרים:

1/2 כרוב לבן קצוץ

1/2 כרוב אדום קצוץ

1 כף סוכר

מלח, פלפל

2 כפות שמן זית

3 כפות מיונז

כף שמן שומשום

1/3 כוס חומץ תפוחים

חצי חבילה פטרוזיליה קצוצה

שומשום

הכנה:

לערבב. לתקן טעמים (עוד חומץ/שמן/מלח).

להניח כמה שעות לספוג טעמים, ולערבב שוב לפני ההגשה.

שקדים ופטל

מתיקות קטנה ואירופאית - חיתוכיות של בצק פריך, ריבה ושכבת קרם שקדים אפוי.

המקור מכאן, וכמה מסקנות:

הראשונה - לא להתקמצן על הריבה. הכמות הרשומה לא הספיקה. שימו לפחות כוס שלמה של ריבת פטל משובחת.

השניה - כמות הסוכר גם היא לא מספיקה. ואני לא מאוהבי המתוק. בשכבת הפטל שימו 3/4 כוס סוכר.

השלישית - הלכתי לפי המתכון ועשיתי את מה שלא עשיתי מזה שנים... שיטחתי את הבצק לתחתית התבנית בעזרת הידים. היה משחרר. לכו על זה.

הרביעית - במקור אומרים להקציף יחד חמאה, סוכר וביצים. לא ולא. קודם כל חמאה וסוכר, ואח"כ את הביצים, אחת אחת. אחרת יצא נוזל ולא קרם.

אז הנה המתכון - כבר עם השינויים שלי.

חיתוכיות פטל ושקדים

חומרים:

1 כוס קמח

125 גר' חמאה קרה

1 כף סוכר

125 גר' חמאה

3/4 כוס סוכר (במקור 1/2)

3 ביצים

1 כוס שקדים טחונים

3/4 כוס קמח

1 כוס ריבת פטל (במקור 1/2)

1/4 כוס שקדים פרוסים

הכנה:

חממו תנור ל- 180 מעלות.

במעבד מזון עבדו יחד את חומרי הבצק לגוש אחיד, ושטחו בעזרת הידים לתבנית מרופדת בנייר אפיה.

אפו 10 דקות עד שהבסיס זהוב מעט, והניחו לו להתקרר.

הקציפו יחד חמאה וסוכר לתערובת תפוחה. המשיכו להקציף תוך הוספת הביצים, אחת אחת. הקפידו להקציף היטב אחרי כל הוספה. הוסיפו את החמאה והשקדים הטחונים ועבדו רק עד שהתערובת אחידה.

מירחו את הריבה על הבסיס, ומעל שטחו את קרם השקדים.

פזרו שקדים פרוסים מעל, ואפו 25 דקות לצבע זהוב.

קררו לחלוטין, שילפו מהתבנית בעזרת נייר האפיה, וחיתכו לריבועים.

ספארי סידן

משלל סיבות אלרגניות כאלה ואחרות, אני מנסה לצמצם בצריכת מוצרי החלב, ונדרש מקור חלופי לסידן.

אז חוץ מטחינה ואגוזי ברזיל לרוב, התחלתי בצריכה של סרדינים. קופסת סרדינים בשמן זית, על עצמותיהם - והחשש כי עצמותי שלי יתפרקו או יתפוררו לאבקה נעלם.

מנת הפסטה הזו היא משהו נפלא. באמת. יש בה צבעוניות, שילוב טעמים נהדר, היא פיקנטית ורעננה, ובריאה!!!

זו הזדמנות להמליץ בחום על הפסטות מקמח מלא של הרדוף, שמאז שגיליתי אותן, אני לא מכינה בבית פסטה אחרת.

לפסטה הזו הכנתי שתי גרסאות:

האחת עם פנה קמח-מלא, עגבניות קלויות ופטרוזיליה.

השניה עם פסטה-ספארי (גם קמח-מלא של הרדוף), פלפלים קלויים וכוסברה.

אתם יכולים כמובן לערבב ולשנות כרצונכם - בעיקר אם אתם לא ממעריצי הכוסברה.

אני מעלה פה את המתכון לפסטה עם הפלפלים הקלויים. אם אתם מכינים עם עגבניות, פשוט קלו חצאי עגבניות בתנור עד להשחמה (אני השתמשתי בעגבניות שרי), והכניסו אותן למחבת במקום את מחית הפלפלים הקלויים.

פסטה עם סרדינים ופלפלים קלויים

חומרים (2 מנות):

1/2 חבילת פסטה (250 גר')

שמן זית

4 שיני שום כתושות

1/2 כפית צ'ילי חריף גרוס

1 קופסת סרדינים בשמן זית, קצוצים גס

2 פלפלים אדומים קלויים, קלופים וטחונים למחית במעבד מזון

1 חבילת כוסברה קצוצה

מלח, פלפל

הכנה:

במחבת גדולה טגנו את השום הכתוש בשמן הזית עד שמזהיב. הוסיפו את הצ'ילי והסרדינים וטגנו כשתי דקות.

הוסיפו את מחית הפלפלים וטגנו עוד כשתי דקות.

הוסיפו את הכוסברה, ותבלו במלח ופלפל לפי הטעם.

טגנו עוד כדקה. וכבו את האש.

בשלו את הפסטה לפי הוראות היצרן, עד לדרגת אל-דנטה.

סננו את הפסטה והעבירו למחבת עם הרוטב, הדליקו שוב את האש, וטגנו יחד תוך ערבוב עוד דקה.

הגישו חם.

פירות קיץ, לפני שיגמר

אני מתה על פירות קיץ, אין כמוהם בעוגה אפויה. משמש, אפרסק, נקטרינה, שזיף - אחחח... שזיף בעוגה...

אז כל עוד קיץ (אני מדחיקה את העובדה שהוא תכף נעלם), יש לנצל את הפירות הללו.

מבחינתי החוק החשוב הוא שכל היופי בפירות האלה הוא הטעם הטבעי שלהם, וצריך לתת להם לעשות את העבודה, מבלי להפריע יותר מדי. חמאה וסוכר ילכו איתם נהדר, קצת קליפת לימון, אולי וניל. זהו... לא להעמיס בעוד טעמים.

נקי, פשוט וטעים!

מכל מה שכתבתי, ברור שגאלט פירות קיץ היא הדבר הנכון.

גאלט (Galette) היא עוגה שטוחה, קרובת משפחה של הפאי. בצק שהוא flaky (איך אומרים flaky בעברית? משובב? פתיתי?) ומעט פריך, שמכסה את שולי הפירות, אבל שומר על המראה הכפרי, לגמרי לא מסודר. אם תעשו חיפוש ברשת תמצאו אינספור עוגות גאלט, חלקן מתוקות, חלקן מלוחות, כולן פרועות-פריזורה כיאה לעוגה שמכינים כלאחר יד עם מה שנשאר בבית. הכי הכי מפתות הן אלו עם הפירות, כמובן.

את העוגה חותכים לנתחים לא מסודרים, מגישים חמימה עם כדור גלידה.

במקרה הזה, עודדי השקיע והכין גלידת וניל תוצרת בית שתלווה את הגאלט, וזה אכן עשה את העוגה מאושרת. פירות הקיץ התגלגלו להם בגלידה הנמסה וחייכו חיוך דבילי רווי וניל. וגם אנחנו.

גאלט פירות קיץ

חומרים:

בצק-

1 כוס קמח

1/2 1 כפות סוכר

קורט מלח

85 גר' חמאה קרה, חתוכה לקוביות

2-3 כפות מים קרים

מלית-

פירות קיץ חתוכים לפלחים גדולים - אני הכנסתי נקטרינה (3), שזיף אדום (6) ותאנים (6).

2 כפות סילאן

מיץ מחצי לימון

גרידה מלימון

1/2 כוס סוכר

1/2 כוס פירורי לחם

לפיזור-

סוכר

2 כפות חמאה מומסת

הכנה:

עבדו את כל חומרי הבצק פרט למים במעבד מזון עם להב מתכת. הוסיפו מים קרים תוך כדי עיבוד רק עד ליצירת כדור בצק אחיד. גלגלו לכדור, שטחו אותו מעט לדיסקית, עיטפו בניילון נצמד ולמקרר ל-4 שעות לפחות. עדיף לילה.

הוציאו את הבצק מהמקרר, ורדדו את הדיסקית על נייר אפיה מקומח קלות, כך שהבצק יכסה את כל השטח של נייר האפיה. נסו לרדד כך שלא יהיו קרעים בבצק. הניחו על תבנית אפיה, והכניסו למקרר עד שתכינו את המלית.

ערבבו את הפירות עם הסילאן, המיץ וקליפת הלימון. ערבבו בנפרד את הסוכר ופירורי הלחם.

פזרו חצי מכמות תערובת הפירורים והסוכר על הבצק המרודד, כך שתשאירו שוליים של 3 ס"מ (התערובת תסייע לספוג עודפי נוזלים מהפירות בעת האפיה).

פזרו את הפירות על גבי השטח המרופד בפירורים. פזרו את תערובת הפירורים שנשארה על גבי הפירות.

קפלו את שולי הבצק על גבי הפירות תוך כדי קילוף הנייר, כך שישאר ריבוע (או עיגול, קפלו איך שבא לכם) במרכז, בו רואים את הפירות מבצבצים.

מישחו את הבצק בחמאה מומסת ופזרו סוכר.

אפו בתנור חומם מראש ל- 190 מעלות, 40 דקות, עד שהבצק משחים, והפירות מבעבעים.

להגיש חמים, לצד גלידה קרה.

חופש-נופש

הידד!
אני יוצאת לחופשה!
כן, כן, אני יוצאת לחפש אחר שפיותי ההולכת ונגוזה תחת מעמסת היומיום - חיפוש שימשך עד לסוף ספטמבר (כמעט).
אל דאגה, אני אשאיר סימני דרך, פרסום מתוזמן מראש של פוסטים, כך שלא תרגישו נטושים.
אפילו אנסה להתחבר כדי לענות על שאלות - אם תהיינה - אולם אני כבר מתנצלת על עיכובים צפויים...

מקווה שאשוב עם מטען חדש - לא ברור אם שפיות או שפעת חזירים - אני מקווה כי אביא איתי את הראשונה ולא את השניה.

בינתיים, לכו לבדוק את הבלוג הזה.
אלוהים שיעזור לי, אם אי פעם נעשה בלוג פטיש אמנותי המשלב אוכל ובגדים - הנה הוא לפניכם.
פוסט אחד על אופנה, פוסט שני על אוכל, הלוך ושוב בין שני הנושאים, ואני לא יודעת מי מהם יותר מפחיד... לא לאנשים רגישים.
תמונות האוכל הן כמעט ביזאר, גישה חדשה לחלוטין לבלוג אוכל.
דפדפו עד לאבוקדו הממולא בסלט סרטנים. או לגלידת הכמהין.
אני הופנטתי.