יום שני, 29 בספטמבר 2008

רוטי ג'לה, חברים, רוטי ג'לה לכולם!

נכון שזה נשמע כמו ברכה לחגים?
רוטי ג'לה, ותחל שנה וברכותיה.
רוטי ג'לה לכם ולמשפחותיכם.
רוטי ג'לה, ואנד מיי דה פורס בי ווית' יו.

בעצם, זה שם של לחם ממאלזיה, מין פאנקייק כזה. הפירוש המילולי הינו בעצם "לחם רשת", והמראה שלו מקסים - תחרה עדינה. ממה שקראתי, נוהגים לאכול אותו בעיקר בחודש הרמדאן, והוא מלווה ארוחה בשרית כתוספת, בעיקר תבשילי קארי.


אני השתמשתי במתכון שמצאתי כאן. להכנת רוטי ג'לה, משתמשים בכלי מיוחד, מעין קערית עם שלושה חורים (עם משפך משולש), ובזריזות מטפטפים מהתערובת הנוזלית על מחבת חמה.
אני, באין לי כלי מיוחד, השתמשתי בבקבוק לחיץ רגיל, ולכן הפאנקייקים שלי יצאו פחות "תחרתיים" אבל עדיין חביבים. אתם יכולים לחורר כלי פלסטיק, או לנסות לקנות את הכלי.

אם ברשותכם מחבת בלתי-דביקה טובה, אין צורך בכל שימון של המחבת, אבל תמיד תוכלו לשמן אותה במעט חמאה אם אתם חוששים שידבק.


רוטי' ג'לה
חומרים (ל- 6 עד 8 פאנקייקים):

3/4 1 כוסות קמח מנופה
1/2 1 כוס חלב
1/2 כוס מים
1 ביצה
1/2 כפית מלח
3/4 כפית אבקת כורכום
1/2 כף שמן

הכנה:

בקערה גדולה ערבבו את כל החומרים פרט לשמן. העבירו במסננת.
הוסיפו את השמן וערבבו היטב.
העבירו לכלי מחורר.
חממו מחבת על להבה בינונית ושמנו אותה (אם יש צורך). בתנועות מהירות "ציירו" מעל המחבת עיגולים עם הכלי ובו הבלילה.

כאשר החלק העליון של פאנקייק מתייבש, קפלו אותו לארבע, והניחו על צלחת ההגשה.
הגישו לצד תבשיל (אני אכלתי ליד גולאש, וידוע לכל שגולאש הוא קארי של הונגרים).


יום שישי, 26 בספטמבר 2008

בלופ בלופ

איך שראיתי את המתוקים האלה, התאהבתי.
איך אפשר לעמוד בפניהם?
בלופ בלופ! בלופ בלופ!

העוגיות עצמן, עוגיות קקאו פריכות סטנדרטיות, אבל אם תעשו שימוש בקקאו משובח, ידיפו ריח נהדר.
הבצק דורש התעסקות, כולל עיצוב העוגיות ביד, אבל התוצאה מתוקה לחלוטין.

המקור מפה, אני הכנתי כעשרים עוגיות בגודל סטנדרטי במקום עשר ענקיות.

עוגיות תמנון

חומרים:

125 גר' חמאה בטמפ' החדר
125 גר' סוכר חום בהיר (אני השתמשתי בחצי כמות סוכר חום כהה וחצי כמות סוכר לבן)
1 ביצה
3 כפות קקאו
175 גר' קמח
סוכריות צבעוניות לקישוט

הכנה:

הקציפו יחד את החמאה והסוכר לתערובת תפוחה. הוסיפו את הביצה והקציפו היטב עד לתערובת אחידה. נפו את הקמח והקקאו, והוסיפו לתערובת תוך ערבוב.

כשהבצק מעורבב היטב, גלגלו כדורים מהתערובת (בערך כפית גדושה), וסדרו על מגש עם נייר אפיה, ואפסנו במקרר.
במקור כתוב לחצי שעה, אבל אנחנו בישראל. שעתיים, ואני לא מגזימה, זה בצק קשה עורף ורך מרקם.
עכשיו לעבודה: גלגלו כל כדור לגליל. ורדדו כל גליל לאליפסה שטוחה. אני רידדתי בין שני נירות אפיה, כי הבצק מעט דביק ורך. בעזרת סכין חדה, חרצו קוים בחצי התחתון של כל אליפסה (חצי מאורך האליפסה), והופ! הנה לכם רגלי תמנון.
העבירו לתבנית מרופדת בנייר אפיה, וסדרו את הרגליים לכל מיני כיוונים, ככל העולה על רוחכם.
שקעו שתי סוכריות צבעוניות כעינים של כל תמנון, ואשפזו במקרר לעוד חצי שעה.

חממו תנור ל- 160 מעלות.
לאפות כ- 15 שעה, ולקרר על רשת.

ולשיר!



יום שני, 22 בספטמבר 2008

פתיתי ניחומים

איכשהוא, הקונספט של קומפורט פוד נשמע פחות טוב בעברית. אוכל ניחומים? נו, מילא.
אם יש קומפורט פוד, הרי זו פסטה.
פחמימה שכמעט חפה מערכים תזונתיים "טובים", שאפשר לעשות בה מעשים שרק הופכים אותה לשחיתותית יותר ממה שהיתה מלכתחילה.
הריזוני היא פסטה בצורת גרגירי אורז. יעני, פתיתים מאורכים.
יודעים מה ההבדל בין פתיתים לפסטה-גרגירים?
הפתיתים, המצאה ישראלית (נקראים איזראלי קוסקוס אם אתם בניכר), הינם אפויים. הפסטה רק מיובשת ולא אפויה.

לכן, תיאורטית, כשאתם קונים ריזוני, אתם קונים פסטה, ויש לבשלה כמו פסטה - בהרבה מים, ואז לסנן ולהוסיף לרוטב.
פתיתים - אותם אתם יכולים לבשל כמו אורז, עם כמות מים המספיקה בדיוק לבישולם, ללא צורך בסינון, ואז לקבל את הגוש הדביק שאתם כ"כ אוהבים, אשר הופך אחרי שעה במקרר לבטון ממנו אתם חוצבים מנות לחימום מחודש, תוך שירת היי-הו היי-הו. תודו שזה מה שאתם עושים.

אז האמת היא שזה לא כ"כ מורכב, ואפשר בהחלט לבשל פתיתים כמו ריזוני עם הרבה מים, ולהיפך.
הנה ההשראה למנה שלפניכם, שבסופו של דבר שיניתי אותה רבות, אבל עדיין, את קרדיט ההשראה אני מחלקת בשמחה.


ביצה עלומה על ריזוני עם בייקון, זיתים ועגבניות קלויות

חומרים (לשתי מנות, עיקריות):

חבילת פתיתי ריזוני, מבושלים במים לפי ההוראות על האריזה, ומעורבבים במעט שמן זית.
30 עגבניות שרי
שמן זית לזילוף
10 רצועות בייקון
10 שיני שום קלופות ופרוסות
20 זיתים שחורים מיובשים (תשקיעו במשהו טוב, שווה במקרה הזה), מגולענים
צ'ילי חריף גרוס
מלח
פלפל
חצי חבילה פטרוזיליה, קצוצה
2 ביצים
הכנה:


חצו את העגבניות, סדרו בתבנית עם נייר אפיה, זלפו מעט שמן זית ופזרו קצת מלח גס.
אפו בגריל בחום בינוני-גבוה עד שמשחימות מעט.

חיתכו את הבייקון לחתיכות בגודל של כ- 2 ס"מ. במחבת רחבה ועמוקה טגנו את הבייקון (אין צורך בשמן) וכשמשחים הוסיפו את פרוסות השום. טגנו כדקה.

הרתיחו מים בסיר קטן - להכנת הביצה העלומה.

הוסיפו את הזיתים והעגבניות הקלויות. טגנו לעוד שתי דקות עד שהכל מבעבע, הוסיפו את המלח, הפלפל והצ'ילי לפי הטעם.
הוסיפו את הריזוני, וערבבו היטב תוך טיגון, ש"יתפוס" את כל הטעמים.

בשלו את הביצה העלומה. ראו כאן איך.

פזרו פטרוזיליה קצוצה על הריזוני, וערבבו מעט, והורידו מהאש.
סדרו את המנה בקערית אישית, ומעל הניחו את הביצה העלומה.

תבלו במלח ופלפל, והתענגו.
אוכל ניחומים, לא?

יום רביעי, 17 בספטמבר 2008

קלאב טרופיקנה

נו, גדלתי באייטיז, מה תעשו לי?
שמעתי הרבה וואהם.
סליחה, "וואהם!".

רק שתדעו, שבקלאב טרופיקנה המשקאות הם בחינם.
שירו איתי!



לאחרונה מתלוננים שחם ולח פה בארץ. מה שמפתיע, כי לפי דעתי קריר ויבש פה, כמו שהיה כל השנים במישור החוף באוגוסט. אז לכבוד כל המזיעים שלא מבינים שאם היו באיזור טרופי, הם באמת היו סובלים, הכנתי עוגה טרופית במיוחד - קוקוס ומנגו.

ניצלתי את יום ההולדת של ש. להכנת עוגה מוסית וצבעונית, הרעיון הגיע מלינדה, פה, רק שהמתכון סבל מאי התאמות קלות בין רשימת החומרים לאופן ההכנה, אז בחלק מהזמן פשוט אילתרתי.

הבסיס מגניב, ואותו אני בהחלט אאמץ כבסיס לעוגות מוס פירותיות, ואילו המוס היה מתוק מדי או לא מתוק מספיק, תלוי את מי שאלתם, מה שאומר שכמות הסוכר במוס הזה היא די סובייקטיבית. אני מאד אהבתי את המינון.



התמונות סבלו מחוסר פוקוס משווע, שאני מאשימה בו לא את ידי הרועדות, חלילה, אלא את העובדה שהמצלמה שלי הפסיקה לתפקד. בקיצור, אין אף תמונה של העוגה בשלמותה, למרות שאוכל למצוא תמונה של גוש כתמתם עם שוליים מטושטשים על רקע מגבת ורודה שהכרחתי את ת., אחייני המסור, להחזיק מאחורי העוגה על מנת שתשמש כרקע. המגבת, דרך אגב, יצאה בפוקוס.

עוגת קוקוס ומוס מנגו

חומרים:

לבסיס:
95 גר' קמח
2/3 כפית אבקת אפיה
60 גר' חמאה רכה
125 גר' סוכר
1 ביצה
85 מ"ל חלב קוקוס
40 גר' קוקוס טחון

למוס:
500 מ"ל שמנת מתוקה
10 גר' ג'לטין
75 מ"ל מים קרים
500 מ"ל מחית מנגו (בערך 2 מנגו גדולים)
50 גר' אבקת סוכר
למירואר:
10 גר' ג'לטין
150 מ"ל מים קרים
40 גר' סוכר
125 גר' מחית מנגו (בערך מחצי מנגו גדול)

הכנה:

בסיס:
לחמם את התנור ל- 180 מעלות. להניח נייר אפיה בתחתית תבנית 26, לשמן ולקמח.

להקציף יחד את החמאה עם הסוכר לתערובת תפוחה, ולהוסיף את הביצה, ולהקציף עד שהתערובת אחידה.
לערבב את הקמח עם אבקת האפיה, ולהוסיף לחמאה את תערובת הקמח וחלב הקוקוס לסרוגין.

לשטח את התערובת בתבנית, ולפזר את הקוקוס מעל. לאפות 20 דק' לצבע זהוב, ולקרר כחמש דקות על רשת.
אחרי חמש דקות, לקלף את נייר האפיה ולקרר לחלוטין על הרשת.

להחזיר לתבנית בה אתם בונים את העוגה - לסדר שקף בשולי התבנית, לשליפה מהירה ונוחה.

מוס:
להקציף את השמנת לקצפת רכה. להעביר למקרר.

להשרות את הג'לטין במים לכמה דקות, ובינתים לערבב את מחית המנגו עם הסוכר.
להמיס את הג'לטין במיקרוגל בפולסים של 10 שניות, להזהר שלא ירתח, לערבב היטב בין הפעלות.

לערבב את הג'לטין המומס עם מחית המנגו.
לקפל פנימה את הקצפת למוס אחיד.

לשטח את המוס בתבנית מעל הבסיס, ולמקרר לארבע שעות.

מירואר:
להשרות את הג'לטין בחצי מכמות המים הקרים. את יתר המים לחמם עם הסוכר עד להמסה מוחלטת, להסיר מהאש ולהכניס לסירופ את הג'לטין שהתרכך. לערבב היטב עד שנמס.

להוסיף את מחית המנגו לג'לטין, ולקרר לטמפ' חדר לפני ששופכים מעל המוס.


אם הכנתם קישוט (במקרה הזה, פטל טבול בשוקולד לבן מומס וקוקוס), זה הזמן לשקע אותם במירואר לפני שהוא מתקשה.

יום ראשון, 14 בספטמבר 2008

תפספסו

אין, אין כמו פסים.
בעיקר לאורך, כי זה מרזה.
מעברי חציה, תלבושת של אסירים בסרטים אילמים וזברות.
ולפעמים, רק כדי לבלבל, זברות אסירות שחוצות את הכביש.




הנה לפניכם עוגה. לכאורה, עוגה בחושה, שהבצק שלה הוא משהו בין טורט לרולדה מבחינת מרקם, אבל יש בה מספר תכונות שהופכות אותה למשהו שלא ניתן לעמוד בפניו (בהנחה שאתם אני), ופשוט חייבים להכין:

1. צורת ההכנה שלה יחודית. אם זה משהו שלא ניסיתי אף פעם, אני חייבת לנסות אותו. חייבת.

2. יש בה פסים.

3. אפשר לפרוס אותה דק-דק, חצי סנטימטר לפרוסה, ואז נדמה לכם שאם אכלתם עשרים פרוסות זה לא כ"כ נורא (מי אמר אשליות ולא קיבל).

4. קוראים לה באום-קוכן. עוגה שקוראים לה באום-קוכן חייבת להיות מגניבה.

5. יש בה פסים.

6. לוקח שעה וחצי לאפות אותה, ממש שעה וחצי של עמידה ליד התנור, עבודת נמלים כזו, שמיועדת במיוחד למזוכיסטים-קולינריים כמוני.

7. יש בה פסים.


את הבאום-קוכן מצאתי פה, הכנתי בחדווה, וגיליתי כי זו עוגה שטעימה יותר יום אחרי ההכנה. לא שמונה שעות ולא שתים-עשרה. 24 שעות תמימות במקרר עשו לה דברים נפלאים.

ההכנה מתבססת על הרעיון של אפיה עם גריל עליון בלבד. אופים שכבה דקה של הבצק בגריל עליון, כך שנוצרת שכבה עליונה כהה יותר מה"בפנוכו", מורחים עוד שכבה ושוב אופים וחוזר חלילה. מתקבל פספוס נאה של הבצק הלבן וה"קרום" העליון הכהה של כל שכבה, ומאחר ואין חימום תחתון, היא לא נאפית יתר על המידה.

באום-קוכן (2 תבניות אינגליש-קייק)

חומרים:

4 חלבונים
250 גר' חמאה רכה
250 גר' סוכר
2 כפות סוכר וניל
קורט מלח
2 ביצים שלמות
2 חלמונים
4 כפות רום
150 גר' קמח
100 גר' קורנפלור
3 כפיות שטוחות של אבקת אפיה

לציפוי:
200 גר' שוקולד חלב (אני השתמשתי ב- 300)
4 כפיות שמן

הכנה:

מירחו את תבניות האינגליש בחמאה. גיזרו נייר אפיה בגודל תחתית התבנית, והניחו בתבנית.
חממו את הגריל ל- 180 מעלות, גריל עליון בלבד. הכינו רשת במרחק של 20 ס"מ מהגריל.

הקציפו את החלבונים לקצף יציב, והניחו בצד.

הקציפו את החמאה לממרח חלק. הוסיפו את הסוכר וסוכר הוניל, ואת המלח, והקציפו עד שהתערובת מתעבה.
הוסיפו את שתי הביצים השלמות, אחת אחת, והקציפו היטב לדקה אחת בין כל הוספה.
הוסיפו את שני החלמונים, אחד אחד, והקציפו היטב לדקה אחת בין כל הוספה.
הוסיפו את הרום והקציפו היטב לתערובת אחידה.

ערבבו את הקמח, הקורנפלור ואבקת האפיה בקערה נפרדת. ערבבו את הקמח לתוך תערובת החמאה, בשתי נגלות, תוך ערבוב עצבני בכף עץ.

קפלו פנימה בעדינות את החלבונים.

בעזרת מברשת, מירחו כמות של כף גדושה מהתערוכת על תחתית התבנית שהכנתם.
בעליצות הכניסו את התבנית לתנור, ואפו עד שהחלק העליון מקבל צבע זהוב.
הוציאו מהתנור את התבנית, בעליצות שאינה פחותה, ומירחו עוד שכבה מהתערובת, וחוזר חלילה, עד שנגמרת לכם כל התערובת או כל העליצות.
אם התערובת משחימה מוקדם מדי, הרחיקו מעט את הרשת מהגריל.

העבירו סכין סביב שולי התבנית ושחררו את העוגה ("משוחררת!" "כן המפקד!"). הניחו אותה להתקררות סופית על רשת.

המיסו את השוקולד והשמן בבה-מארי. שיפכו מעל העוגה (אני ציפיתי רק חלק עליון, אבל אתם יכולים לצפות גם שוליים). קררו עד שהשוקולד מתייצב.

ישרו את דפנות העוגה (לא חובה, אצלי תבניות האינגליש הן עם צדדים משופעים, אז ויתרתי על ציפוי השוקולד בצדדים לטובת ריבועים נאים). פירסו לעובי הרצוי (אני מזכירה את ענין האשליות הכה-חשוב). אפסנו בכלי סגור, עד שבוע, במקרר.

חכו יממה לפני שאתם אוכלים, תאמינו לי, זה משתפר.

יום שבת, 6 בספטמבר 2008

שלא יפול עלי, שלא יפול על עצמו, שלא יגמר לי

שלחתי את פריזבי ללמוד בקורדון-בלו. אל תתנו לעובדה שלא אני שילמתי על הלימודים שלו לבלבל אתכם - הוא נסע לשם בשבילי ורק בשבילי. אני לא יזמתי את הנסיעה, לא עשיתי את השיעורים במקומו, לא קרעתי את התחת במטבחים הלוהטים, ולא עבדתי כדי לממן את כל ההרפתקה, אבל תאמינו לי שמכל בחינה אנרגטית-קוסמית אחרת - הוא נסע בשבילי.


בחלומותי, מגדלי סופלה מגרדים את השחקים, וכפית הננעצת בהם מפוצצת אלפי בועות קטנות בריח וניל. כזה בדיוק אני רוצה!
ובדיוק בגלל הסיבה הזו, אני מציקה לפריזבי שילמד אותי להכין סופלה, והוא, נשמה שכמותו, הסכים.



אז זהו פוסט ראשון על סופלה, ואני מקווה שיהיו עוד בדרך (כי נשלחתי הביתה עם שיעורי בית).

ראשית, כמה הערות כלליות:

סופלה הוא מאפה של תערובת אוורירית, שמבוססת על רביכה סמיכה על בסיס שומן/חלמונים, ש"מאווררת" ע"י חלבונים מוקצפים. לכל זה מוסיפים את חומרי הטעם הרצויים - וניל, גבינה וכד'.
סופלה אפוי הוא עניין מאד רגיש - הוא תופס נפח בעת האפיה (בועות האויר שבקצף מתרחבות, בעוד הבלילה עצמה בה הן מצויות מתגבשת ונאפת), ונופל החל מרגע הוצאתו מהתנור, כך שיש להגישו במהירות - כמעט מידית.
לסופלה מלוח, הבסיס הוא רוטב בשמל.
לסופלה מתוק הבסיס הוא פאטיסייר, או זביון: אם הסופלה מכיל פרי חומצי או אלכוהול, עדיף להשתמש בבסיס זביון, אחרת בפאטיסייר.

בשיעור הפרטי שלי (הידד!) אנחנו הכנו כמה שני סוגים מלוחים (סופלה גבינה קלאסי, וסופלה עגבניות מיובשות וזעתר טרי), ואחד מתוק, וניל קלאסי, ממש אותו אחד מהחלומות שלי.
הפוסט הזה יהיה רק על סופלה וניל (בעתיד יהיו גם מתכונים למלוח, אמרתי כבר, קיבלתי שיעורי בית).

הכלים:
כלי סופלה ניתן לקנות כמעט בכל חנות כלי בית - הם עגולים, עם דפנות שעולות בזוית ישרה. כלי אחר לא יצלח, שכן הסופלה צריך לטפס מעלה מעלה בכלי, משל היה שיר של המאסטרו.
השימון של הכלי חשוב גם הוא: משמנים את הכלי בחמאה מומסת - בהתחלה את התחתית, ואז את הדפנות בתנועות מלמטה למעלה, "מציירים" לסופלה את הדרך במשיחות של פסים אנכיים, זה עוזר להתרוממות שלו. אחרי השימון, מכניסים למקרר לרבע שעה, לגיבוש של החמאה, ואז חוזרים בשכבה שניה של חמאה מומסת. להחזיר למקרר לקירור נוסף, עד לשלב האפיה.






בסופלה מתוק, לפני שמכניסים את תערובת הסופלה לכלי, גם מפזרים סוכר ומנערים מעודפים.



ל- 6 כלי סופלה קטנים (100 מ"ל) צריך כ- 40 גר' חמאה ו- 40 גר' סוכר.
לא לחפף בשלב השימון, זו אחת מהסיבות העיקריות בגלל סופלה נופל.

בסיס פאטיסייר (שיטת פריזבי):
4 חלמונים
25 גר' סוכר
15 גר' קמח
15 גר' קורנפלור
1 מקל וניל
250 מ"ל חלב

פריזבי טורף במהירות חלמונים, סוכר, קמח, קורנפלור.



מרתיח את החלב עם מקל הוניל, מגרד פנימה את הגרגירים של המקל, וטורף את החלב לתערובת החלמונים.
מחזיר לסיר, ומבשל תוך טריפה עד למבחן גב הכף.
מבחן גב הכף הוא פשוט: מערבבים את הקרם עם כף עץ, מעבירים אצבע על גב הכף. אם ה"שביל" לא נסגר - זה אומר שהקרם סמיך.


להכניס למקרר (רצוי עטוף בניילון, צמוד לפני השטח של הקרם, כדי למנוע יצירת קרום).

*אני, את הפאטיסייר שלי מערבבת עם חמאה, מה שפריזבי קורא לו "השיטה הזו של הקונדיטורים", ואני קוראת לו "טעם טוב". אבל, אצלי הפאטיסייר הוא תמיד לקינוחים שאינם אפויים, אז אני לא מתווכחת.

הכנת התנור:

מחממים תנור ל 180 מעלות - בלי טורבו!
מכניסים תבנית, שמים נייר סופג בתחתית (כדי שהכלים לא "יזוזו" בתבנית, להגדיל חיכוך), ומעל שופכים מים רותחים, לא עמוק מדי, בערך שני סנטימטר גובה.
זיכרו שגובה המים יעלה כשתכניסו את כלי הסופלה לתבנית.

הקצפת חלבונים וקיפול:
פריזבי משוגע, ולכן הוא מקציף ידנית.
"כדי להתאמן".
פסיכי.

4 חלבונים, מוקצפים לשלב של קצף קשיח + (יעני, מעט אחרי זה, ממש כשמתחיל הקצף להשבר - לעצור).



הקיפול חשוב לפחות כמו ההקצפה:

טורפים 1/3 מהקצף לתוך הפאטיסייר. רק כדי לאוורר אותו קצת.
את יתרת הקצף מקפלים פנימה, ממש כמו שמקפלים כל קצף לתערובת, אבל בעזרת המקצף - תנועות הקיפול הרגילות שעושים עם לקקן, רק עם מטרפה.


מילוי כלי הסופלה ואפיה:



מעבירים את התערובת לכלי הסופלה. ממלאים ממש עד הסוף, ודופקים את הכלי בעדינות על משטח העבודה כדי לשחרר בועות גדולות מדי. משטחים את שטח הפנים בעזרת פלטה - מורידים עודפים, ומיישרים את החלק העליון.
מעבירים קצה אצבע לאורך דפנות הכלי - יוצרים חריץ צמוד לדפנות - זה עוזר לסופלה להתרומם.


מעבירים לתבנית עם המים, ומכניסים לתנור לכ- 15 דקות, עד שתופח ומשחים.
מוציאים מהתנור, מפזרים אבקת סוכר, ואוכלים מיד.


יום שלישי, 2 בספטמבר 2008

תקרא, תצליח.

יוגו היא יוגורטריה אהובה עלי במיוחד, שאני דואגת לאכול ממוצריה לפחות אחת לשבוע.
יום אחד אני נכנסת להזמין לי את היוגורט הקבוע שלי, ומה רואות עיני אם לא מדף ספרים, ממש שם, בתוך היוגורטריה?


אז יש יוזמה חדשה וברוכה, של קניה ומכירת ספרים (עם דגש על רבי מכר) משומשים. המחיר זעום, בסביבות ה- 20 ש"ח.

ספר חדש בחנות יעלה לכם 80 ש"ח בקירוב, וחוץ מזה, אתם תתרמו לחסכון בנייר, ובמקום-מדף בבית. בבית של מישהו אחר זאת אומרת, אלא אם תחליטו גם אתם למכור מספריכם, תמורת זיכוי לקנית ספרים של אחרים וחוזר חלילה.

יש לכם הרבה ספרים ומעט מקום מדף? תודו שלא קראתם את מרביתם יותר מפעם אחת... אז היום יש מספר טלפון שאפשר להתקשר אליו, ויבואו לקחת את הספרים.

יוזמה מגניבה לגמרי.
ובלי אוכל אי אפשר, אז ביקורת זריזה על יוגו:
גלידת היוגורט משובחה. אחרים מהללים את השייקים והמוזלי, אבל אני, סאקרית של גלידה.

מנה גדולה (והיא מאד גדולה) עולה 27 ש"ח וכוללת גם שלוש תוספות, על תוספת נוספת (אה! יצא חרוז!) תשלמו עוד שלושה שקלים.
יש תוספות של פירות, כולם טריים ומיוחדים - אננס טרי, בננה שנחתכת על המקום, פטל טרי, סברס ותאנים - לא החשודים הרגילים והמשעממים.
יש גם תוספות לטובת המתפנקים - גרנולה, שוקולד, נשיקות מרנג קטנטנות, מיני-קוביות-בראוניז, שערות חלבה.



הגרנולה היא גאוות המקום ומתוצרת ביתית, ואין בה קמצנות על אגוזים ושבבי ענק של קוקוס. ניתן לקנות אותה בנפרד, בשקית.
אבל הכי שווה היא תשומת הלב לפרטים.

אם הכרזתם בעת הקניה כי המנה היא לטייק אווי (על אף הספות המפתות במקום, אני לרוב אוכלת את ארוחת הצהרים שלי מול המחשב בעבודה), הם יסגרו את כוס הגלידה במכסה (הכוס, המכסה, והכפיות כולם מחומרים מתכלים), ישימו כל תוספת בכלי נפרד, יארזו הכל עם מפיות וכפיות בקופסה קשיחה בעלת ידית, ואף יניחו מעל הכל שקית קרח, שיגיע בשלום עד למשרד.

אלו אנשים שמתגאים בעבודתם ובתוצרת שלהם, וחושבים שמגיע לגלידה הטיפול הטוב ביותר.

הנה היוגורט מדגמן על רקע המחשב המשרדי. הוכחה שאני עובדת ולא רק אוכלת.

יוגו
שד' רוטשילד 19 פינת נחלת בנימין
תל אביב
03-517577