יום שני, 22 בדצמבר 2008

חג הודיה, פאי דלעת ופאי דלעת

כבר הכנתי כמויות מסחריות של מחית דלעת. הגיע הזמן להכין פאי דלעת.


אבל לפני כן, הנה כמה תמונות מחג ההודיה:

מרק כרובית נהדר, שאני מקווה לקבל את המתכון שלו בהקדם, ואם ירשו לי גם אחלוק אותו איתכם.



בטטות מקורמלות ואפונה ירוקה





והכוכב של הערב - הודו ממולא


הרי ברור לכם שאחרי כל האוכל הזה, כל הסועדים נותרו רעבים לחלוטין, ובעיניים כלות ניגשו לאכילת פאי דלעת.
חיה מוזרה, הפאי דלעת הזה. אסור לאכול אותו קר, כי אז הוא נורא ואיום (לטעמי).
הוא לא לגמרי מתוק, אבל בטח שלא מלוח, ואם סברתי שהוא לא טעים - בא החג הזה והוכיח לי שאני טועה.
פאי דלעת יכול להיות נהדר, לחובבי הז'אנר.


אני הכנתי שני סוגים, האחד קלאסי עם טעם מודגש של ציפורן, השני מעט פחות, עם בטטה, פקאן ומייפל.
הבסיס לשניהם היה הבצק הפריך האהוב עלי, אבל אתם יכולים להכין כל בצק פריך שאתם אוהבים.
הבצק נאפה אפיה עיוורת כעשר דקות, ואז נאפה שוב עם המלית.


בצק פריך לפאי (כמות לפאי אחד, 26 - 28)


חומרים:

135 גר' חמאה קרה
200 גר' קמח
30 גר' שקדים טחונים
40 גר' אבקת סוכר
קורט מלח
מעט גרידת לימון או תפוז
חלמון


הכנה:


במעבד מזון עם להב מתכת מערבבים את הקמח עם המלח, השקדים ואבקת הסוכר.
מוסיפים את החמאה הקרה בקוביות, ומעבדים עד לתערובת פירורית.
מוסיפים את החלמון, קליפת התפוז ומעבדים עד לקבלת כדור בצק.
משטחים לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד, ומקררים שעתיים.
מחממים תנור ל- 180 מעלות.

מרדדים את הבצק על משטח מקומח, מרפדים תבנית פאי, ואופים אפיה עיוורת (עם משקולות על נייר אפיה המונחות על הבצק, אני משתמשת בגרגירי חומוס) כעשר דקות. מוציאים ומקררים לפני מילוי ואפיה סופית.


פאי דלעת של סבתא-רבא-רות (לא הסבתא שלי, הסבתא של פריזבי)


חומרים:


1 בסיס פאי חצי אפוי
1/2 כוס סוכר חום
1 כף קמח
1/2 כפית מלח
2 ביצים
1.5 כוסות מחית דלעת (אותה אחת שכבר הכנתי, אחרי בישול וסינון)
1.5 כוסות שמנת מתוקה
1 כף תבלינים (קינמון, ציפורן, אגוז מוסקט, פלפל אנגלי)


הכנה:

חממו תנור ל- 180 מעלות.
ערבבו סוכר עם תבלינים, קמח ומלח.
הקציפו את הביצים, והוסיפו את מחית הדלעת, ותערובת הקמח. ערבבו פנימה את השמנת.


מלאו את בסיס הפאי במלית. ואפו כ- 45 דקות עד שמעט מתייבש בשוליים, אבל עדיין לח במרכז.


להגיש חמים (מעט מעל טמפרטורת החדר).





פאי דלעת-בטטה-מייפל-פקאן (במקור של smitten kitchen, עם מעט שינויים שלי)

חומרים:

1 בסיס פאי חצי אפוי
1 כוס שמנת מתוקה
1 כוס חלב
3 ביצים גדולות
2 חלמונים
1 כפית וניל
425 גר' מחית דלעת (כוס וחצי)
1 בטטה גדולה (או 2 קטנות)
3/4 כוס סוכר
1/4 כוס סירופ מייפל
2 כפיות ג'ינג'ר מיובש טחון
1/2 כפית קינמון
1/4 כפית אגוז מוסקט
1 כפית מלח
חופן פקאנים

הכנה:


אפו את הבטטה. אני בעד חיים קלים, אז אני מכניסה אותה למיקרו לארבע דקות, הופכת, ומכניסה לעוד ארבע דקות, ואז מגרדת מתוך הקליפה את הבשר. למה לעבוד קשה. אתם צריכים כוס מחית בטטה. הניחו לקירור.

חממו תנור ל- 180 מעלות.

טירפו יחד ביצים, שמנת, חלב, חלמונים ווניל בקערה בינונית.

הכניסו לסיר את מחית הדלעת, הבטטה, הסוכר, סירופ מייפל, התבלינים והמלח. ערבבו היטב ובשלו עד לרתיחה על אש בינונית, 5 דקות, תוך ערבוב מתמיד.
הסירו מהאש, וטירפו פנימה בהדרגה את תערובת השמנת והביצים.
העבירו את התערובת דרך מסננת, תוך לחיצה בכף עץ.

מלאו את בסיס הפאי במלית, וסדרו את הפקאנים על גבי המלית.

אפו 10 דקות. הורידו את החום ל- 160 מעלות, ואפו עוד 20 - 30 דקות. קררו בחדר ולא במקרר, ניתן להכניס למקרר רק כאשר קר לחלוטין.



יום שלישי, 16 בדצמבר 2008

בקשה לגנטיקאים

אם תוכלו ליצור הכלאה בין עצי פקאן ומייפל, התוצר יהיה נפלא, אני בטוחה.
אגוזי פקאן עם ניחוח מייפל... מי יוכל לעמוד בפניהם? גם ככה פקאן זה שוס היסטרי.

בחיפוש אחר עוגיות שישלחו לאחותי הלונדונית, נתקלתי באלו. אחרי שמילאתי את חובתי המשפחתית לספק את הדרישה לעוגיות קוקוס (פוסט אחר, אני מבטיחה), החלטתי לזרוק גם את אלו לחבילה. הפלא ופלא, הפקאן-מייפליות האלו זכו להצלחה הגדולה ביותר, אפילו אצל אחותי חובבת הקוקוס. הן נראות פשוטות כאלו, אבל הן נמסות בפה... גגגגרררררר....

אין מה לעשות - המתכון נבדק והומלץ ע"י פיית העוגיות.
ואם פיית העוגיות המליצה - אני מאמצת.

מי שלא מכיר את היצירות של הפיה, קודם שיתבייש, ואח"כ שילך לבדוק את האתר שלה פה.
היא האורים והתומים של העוגיות מבחינתי. המתכונים שלה תמיד בדוקים, עם הערות וטיפים ושיפורים.



עוגיות המייפל פקאן של קרין גורן, כולל הערות של הפיה - כאן.


חומרים:

200 גר' חמאה רכה
1/4 כוס סוכר חום דמררה (50 גר')
4 כפות סירופ מייפל (40 גר')
1 כפית תמצית וניל
2 כוסות קמח רגיל (280 גר')
קמצוץ מלח
200 גר' אגוזי פקאן טחונים גס

אבקת סוכר לציפוי


הכנה:

במיקסר עם וו גיטרה מעבדים חמאה, סוכר חום, מייפל ותמצית וניל עד לקבלת תערובת קרמית. מוסיפים קמח ומלח ומעבדים רק לקבלת בצק אחיד. מוסיפים פקאנים ומעבדים קצרות לפיזורם האחיד בבצק. עוטפים בניילון נצמד ומניחים במקרר לחצי שעה.

מחממים תנור ל170 מעלות. יוצרים כדורים בקוטר 3 ס"מ ומסדרים באופן מרווח בתבנית מרופדת בנייר אפייה. אופים 20 דק', עד שמתחיל להזהיב, אבל עדיין בהיר.

מצננים מעט ומגלגלים באבקת סוכר. שומרים בכלי אטום במקרר ומגישים קר או בטמפ' החדר.

יום שבת, 13 בדצמבר 2008

תנו לי מהכתום-כתום הזה


סתיו עכשיו.
יש האומרים, סתו עכשיו, אבל אני לא מתקמצנת ביודים.
ובסתיו, הדלעת מככבת. בעיקר במרק, אבל לא רק.
כתום זה צבע שהולך טוב בסתיו.
בגלל כל השלכת שאין לנו בארץ, ובגלל גילוף דלועים שאין בארץ, ובגלל פאי דלעת, שממש ממש לא נפוץ בארץ.
הייתם חושבים שהאמריקאים חתמו חוזה אקסקלוסיביות עם הדלעת.
מזל שבאו הטוניסאים עם הפריקסה שלהם וגנבו את נתח השוק של הצ'רשי, אחרת מה היה בסופנו.
בסוף נובמבר הוזמנתי לארוחת חג-ההודיה אצל חברים עם עבר אמריקאי, ומיד השתלטתי על מנת הדלעת.
מאחר ואני אדם שהשפיות ממנו והלאה, התחלתי לסרוק את כל הרשת בחיפוש אחר קינוחי-דלעת, וצמצמתי את הרשימה הסופית לשני סוגי פאי-דלעת, עוגת דלעת-שוקולד-צ'יפס ועוגת גבינה-דלעת. ארבעה קינוחים זה סביר, לא?
נמרצת צעדתי לירקן השכונתי, ורכשתי במיטב כספי 8 קילוגרמים של דלעת.
הירקן הרים גבה.
הדלעת הגיעה למקרר (תפסה שני מדפים), והניבה כמה מנות מצוינות.
ברוב מתכוני הדלעת, אתם תמצאו את הרכיב "מחית דלעת", אשר בארה"ב נמכרת בקופסאות שימורים נוחות לשימוש. אולם כאן בלבנט, לא היה ברשותי מוצר מוגמר, ולכן הדלעת עברה שלב מקדים של הכנת מחית. הייתם חושבים שפשוט צריך לרכך את הדלעת ולמעוך, אבל הדלעת, היא לא רק כתומה כמו פאנטה, היא נוזלית במידה דומה. לא תאמינו כמה מים יוצאים מהדלעת. יש להכין את המחית ולייבשה לפני השימוש בה, מאחר והמחית המוכנה מראש שנמכרת בארה"ב היא לאחר סינון מאסיבי.

מחית דלעת לשימוש במאפים:

7 קילו דלעת מניבים 1.725 קילו של מחית או כ- 7 כוסות מחית. (כוס מחית שוקלת כ- 250 גר').



חממו תנור ל- 190 מעלות. בתבנית התנור הניחו נייר אפיה וזלפו מעט שמן. חיתכו את הדלעת לחתיכות בגודל 15 ס"מ, זירקו את הגרעינים, כמובן. הניחו את הדלעת עם צד הקליפה למעלה על הנייר המשומן, ואפו עד שהדלעת מתרככת (סכין נכנסת דרך הקליפה בקלות).

קררו מספיק כדי שתוכלו להחזיק בדלעת, גרדו את בשר הדלעת וזירקו את הקליפה. העבירו למעבד מזון וטחנו למחית אחידה.



שיפכו את הדלעת הטחונה על תבנית, מרופדת בנייר אפיה, ואפו בתנור עד שהתערובת מעט "מתייבשת" בצדדים ומבעבעת.
הוציאו מהתנור.

חשבתם שסיימתם? הא!
העבירו את המחית למסננת עם בד חיתול, והניחו למחית לטפטף כשעתיים.
התאמנו על פרצוף מופתע כשתראו את כמויות המים שיוצאות מהדלעת, למרות שאפיתם ולא בישלתם אותה, ועוד ניסיתם לייבש אח"כ. במים אפשר להשתמש אם אתם מכינים מרק.


את המחית המוכנה לאחר סינון יש לשמור במקרר עד לשימוש (אל תחכו יותר מיום-יומיים לפני שימוש).

את הקינוח הבא, כהרגלי, שכחתי בבית.
ואנשים לא מבינים למה אני תמיד מכינה הרבה מנות... כי חלק לא מגיעות ליעדן, כמובן.
במקור נתקלתי במתכון גרוע במיוחד לעוגיות שוקולד צ'יפס שלקה בחסר ביחסי החומרים היבשים והרטובים. בסופו של דבר לקחתי את המתכון לכיוון שונה לגמרי - חיתוכיות רכות.
העוגה הזו באמת נהדרת, בכיוון של עוגה רכה, בסגנון עדות עוגת-הגזר, רק עם שוקולד.
היא נחתכה לריבועים קטנים, והעלתה חיוך כתום על פני כל הטועמים ממנה.


עוגת דלעת שוקולד-צ'יפס

חומרים:
2 כוסות קמח
1/2 כפיות אבקת אפיה
1 כפית אבקת סודה
1/2 כפית מלח
1 כפית קינמון
1/2 כפית ציפורן טחון
2 ביצים
1 כוס סוכר
1/2 כוס שמן
1 כוס מחית דלעת
1 כוס שוקולד צ'יפס

הכנה:

חממו תנור ל- 170 מעלות.

ערבבו קמח, אבקת אפיה, סודה ומלח, קינמון וציפורן בקערה.

במיקסר, במהירות בינונית, טירפו את הביצים עם הסוכר לתערובת תפוחה.
הורידו את המהירות לאיטית, והוסיפו את השמן ומחית הדלעת. ערבבו פנימה את החומרים היבשים, ולבסוף את השוקולד-צ'יפס.

העבירו את התערובת לתבנית מלבנית משומנת, ואפו כחצי שעה, עד שקיסם המוכנס לעוגה יוצא יבש.

קררו לחלוטין לפני חיתוך לריבועים.


יום שלישי, 9 בדצמבר 2008

שקדים ואגסים

עוד תוצר מיום האפיה לכבוד חגיגות יום ההולדת - עוגות אישיות שמתבססות על פיננסייר שקדים (לרוב מוגש כעוגיות, אבל הפעם הוגדל לטובת מנה אישית, בתבנית שקעים למאפינס).

פיננסייר היא עוגית שקדים, רכה וחמאתית. בדר"כ מכינים אותה בתבניות קטנטנות מעוגלות ומאורכות.

אם תחפשו במתכונים שונים, תגלו יחסים מעט שונים בין המרכיבים, אבל תמיד תמיד העוגיה תהיה מורכבת מחמאה, שקדים טחונים, מעט קמח, חלבונים וסוכר. אני התבססתי במקרה זה על המתכון שנמצא פה.

במקרה הזה, העוגיה הוגדלה ושולבו בה אגסים - פשוט כי היו אגסי "חלודה" (נו, אלו בצבע זהוב-חום, מזן בוסק) רכים ומוכנים לאכילה - ממש באותו הרגע. אפשר לשלב כל פרי שהוא, ופיננסייר אוהבות במיוחד אוכמניות טריות.


עוגת שקדים אגסים אישית (12 מנות אישיות)
חומרים:
150 גר' חלבונים
155 גר' סוכר
70 גר' קמח
65 גר' שקדים טחונים
190 גר' חמאה מומסת
פרוסות מ- 3 אגסים רכים
הכנה:

להקציף חלבונים עם סוכר, רק עד איחוד. לערבב פנימה קמח ושקדים, וכשאחיד להוסיף את החמאה במומסת, באיטיות, תוך טריפה. לקרר את התערובת במקרר למשך לילה.

למחרת, לחמם תנור ל- 175 מעלות.
להעביר את התערובת לשק זילוף ולמלא תבניות שקעים עד מחציתן. אם נוח לכם יותר להעביר בכף - תעבירו בכף, שק הזילוף הוא עניין של נוחות בלבד.
לשקע בכל מנה פרוסות מרבע אגס.
לאפות 30 דק' לצבע זהוב, ולקרר.
להוציא מהתבנית ולהגיש - בטמפ' חדר.

יום שבת, 6 בדצמבר 2008

בְּחוּשוֹקוֹ

עוגה בחושה, נימוחה, שוקולדית להפליא.
המקור אצל פאני, היודעת עוגה טובה מהי.
העוגה טובה בטמפרטורת חדר, וגם ישירות מהמקרר, יומיים אחרי האפיה.

הסירופ ששופכים עליה עושה את ההבדל, כמובן. אסור לוותר עליו (היא לא מתוקה מדי).
במקור היה לה ציפוי של שוקולד חלב מגורר, עליו דוקא ויתרתי, רק מסיבות עצלות.

עוגה מושלמת ליד כוס קפה.



עוגת אולטרה-שוקולד

חומרים:

200 גר' קמח
1/2 כפית סודה לשתיה
50 גר' אבקת קקאו טובה
275 גר' אבקת סוכר
175 גר' חמאה
2 ביצים
1 כף תמצית וניל מאיכות טובה
175 גר' שוקולד מריר מומס
80 גר' שמנת מתוקה
125 גר' מים רותחים

סירופ-
1 כף אבקת קקאו
125 גר' מים
100 גר' אבקת סוכר

הכנה:

חממו את התנור ל- 170 מעלות. שמנו ורפדו בנייר אפיה שתי תבניות אינגליש-קייק. ודאו כי שולי הנייר עולים מעבר לשולי התבנית, כדי שיהיה קל להוציא את העוגה.

שימו בקערה את כל חומרי העוגה פרט למים הרותחים. ערבבו היטב בכף (אני עירבבתי במיקסר עם גיטרה), עד לתערובת חלקה. הוסיפו את המים הרותחים בהדרגה תוך ערבוב, וכאשר אחיד שיפכו לשתי התבניות.
אפו כשעה, עד שיציב למגע.

מיד כאשר העוגה מוכנה, הוציאו אותה מהתבנית ע"י אחיזה בנייר משני צדדים ושליפה החוצה. הניחו על רשת לקירור, כשאתם משאירים את העוגה בנייר (חשוב לשלב הסירופ).



את חומרי הסירופ שימו בסיר קטן, והרתיחו כחמש דקות עד שהסירופ מסמיך.
דיקרו את העוגה בכמה מקומות עם שיפוד או קיסם ארוך, ושיפכו את הסירופ על שתי העוגות, בצורה שווה ככל הניתן.

תנו לעוגה להתקרר לחלוטין לפני הסרת הנייר והגשה.

יום ראשון, 30 בנובמבר 2008

המיני חוזר לאופנה

לכבוד יום הולדתי, פינקתי את עצמי ביום בילוי במטבח. כזו אני. העבודה הקשה היא גמול מספק.
(NOT)
האמת, פשוט הבטחתי להביא לעבודה כמה דברים ליום ההולדת, והחלטתי ללכת על קטן. מאד קטן.

שני סוגי מיני-מיני-פאי הוכנו.
האחד מלוח, השני מתוק.
האחד עם סלמון, השני עם שוקולד.
האחד נטרף בעבודה בחמישי בצהרים, את השני שכחתי בבית... מזל שהבאתי גם עוגות אישיות של שקדים ואגס.
אבל זה לפוסט אחר.
אל דאגה, המיני-פאי'ס שוקולד לא נותרו מיותמים. הם התארחו יחד איתי אצל ד' בשישי בערב, וחוסלו.
המתכון הוא לא כזה יוצא דופן או מקורי. רק בצק פריך (מתוק או מלוח) ובו המלית הרצויה. אפשר לגוון לנצח.
רק לשם הסדר הטוב אני מעלה מתכון, אבל זה ממש מקום ממנו אפשר להתחיל לשחק עם מליות, בגדר המלצה בלבד.
נדרשת תבנית סיליקון שקעים (כזו שמשמשת לטראפלס, עיגולים קטנים)


מיני-פאי-זיתים-סלמון

חומרים (50 חתיכות):

175 גר' קמח
100 גר' חמאה קרה
1 חלמון
2 כפות מים קרים
קורט מלח
קורט סוכר

חצי כוס זיתים שחורים מגולענים (אנא, השקיעו בזיתים טובים)
סלמון מעושן (חצי חבילה)
עירית לקישוט
הכנה:

במעבד מזון עם להב מתכת מערבבים את הקמח עם המלח והסוכר.
מוסיפים את החמאה הקרה בקוביות, ומעבדים עד לתערובת פירורית.
מוסיפים את החלמון, ואת המים ומעבדים עד לקבלת כדור בצק.
משטחים לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד, ומקררים חצי שעה לפחות.

מחממים תנור ל- 180 מעלות.
מרדדים את הבצק על משטח מקומח, וקורצים עיגולים הגדולים בסניטימטר מקוטר העיגולים בתבנית (או חצי ס"מ רדיוס).
מרפדים את השקעים הקטנים בבצק, ומהדקים.
אופים עשר דקות לצבע זהוב. מקררים לחלוטין לפני שמוציאים מהתבנית.
את הזיתים מקצצים למחית במעבד המזון. שמים חצי כפית ממרח הזיתים בכל מיני-פאי.
את הסלמון חותכים לרצועות של 3 ס"מ X 0.5 ס"מ. מגלגלים לשבלול, ומניחים בכל מיני-פאי בתוך ממרח הזיתים.
מקשטים בעירית.


מיני פאי שוקולד

*הבצק הפריך הוא של פיירי, המלית היא מפאי השוקולד של אור, והיא מספיקה לכמות כפולה של בצק, אבל תכינו בכל מקרה, ותקפיאו את מה שנשאר לכם, יצאו לכם אחלה טראפלס...


חומרים (כ- 50 חתיכות):
135 גר' חמאה קרה
200 גר' קמח
30 גר' שקדים טחונים
40 גר' אבקת סוכר
קורט מלח
מעט גרידת לימון או תפוז
חלמון

125 מ"ל שמנת מתוקה
250 גר' שוקולד מריר איכותי
50 גר' חמאה
100 מ"ל חלב
1.5 כף סוכר
קורט מלח

אבקת קקאו לקישוט

הכנה:

במעבד מזון עם להב מתכת מערבבים את הקמח עם המלח, השקדים ואבקת הסוכר.
מוסיפים את החמאה הקרה בקוביות, ומעבדים עד לתערובת פירורית.
מוסיפים את החלמון, קליפת התפוז ומעבדים עד לקבלת כדור בצק.
משטחים לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד, ומקררים שעתיים.

מחממים תנור ל- 180 מעלות.
מרדדים את הבצק על משטח מקומח, וקורצים עיגולים הגדולים בסניטימטר מקוטר העיגולים בתבנית (או חצי ס"מ רדיוס).
מרפדים את השקעים הקטנים בבצק, ומהדקים.
אופים עשר דקות לצבע זהוב. מקררים לחלוטין לפני שמוציאים מהתבנית.

מרתיחים שמנת עם סוכר ומלח. להוריד מהאש ולהוסיף את השוקולד. לערבב עד שנמס.
להוסיף את החמאה ולערבב עד שנמס.
להוסיף את החלב, לערבב היטב ולמלא את קלתיות הפאי.
לקרר.
לפזר קקאו לפני ההגשה.








יום שישי, 28 בנובמבר 2008

חלה'ס


היום נפרגן לקרין גורן, נמליץ על משהו אחד ונשוויץ באחר.

בדרך כלל מביאים פה בבלוג מתכונים מקוריים, אבל לקרין גורן יש מתכון לחלה מתוקה מעולה, אז אני מביא אותו כאן, בשינויים קלים לפי טעמי האישי. המתכון המקורי נמצא בקישור הזה (שמכיל חוץ מהמתכון גם סרט שמראה בדיוק איך מכינים, כולל קליעה חגיגית). הכמויות לשתי חלות:
קילו קמח לבן
שתי כפות שמרים יבשים
3/4 כוס סוכר
1 כף מלח
2 ביצים
3 כוסות מים
1/2 כוס שמן

חצי כוס צימוקים
ביצה טרופה לזיגוג
שומשום ופרג (לא טחון) לקישוט


מערבבים את המרכיבים בקבוצה הראשונה, לאחר לישת הבצק מוסיפים לו צימוקים וקולעים חלה (הוראות יותר מפורטות יש בלינק. אמנם בלוג אוכל אבל לא צריך להאכיל בכפית!), מורחים בביצה טרופה ומפזרים שומשומין מעל. אופים ב-180 מעלות. קרין טוענת ש-35 דקות, התנור שלנו טוען ש-40 דקות - עדיף. טעים לאללה, וכמו שאמרו כמה שטעמו, "זה כמו עוגה". נהדר לשבת.

אם ממשיכים בפרגון, אבל בכיוון לגמרי אחר, אז אנחנו רוצים להמליץ על "מועדון סינמסקופ" שמארגן יאיר רווה, מבקר קולנוע ובעל הבלוג השווה סינמסקופ. המועדון (קרי: רווה) מביא סרט איכות בכל יום שישי האחרון בחודש בשעה שתיים, בסינמטק החדש של הרצליה, בפסאז' ברח’ סוקולוב 29. לפני הסרט רווה מספר בקצרה על הסרט ועל יוצריו, זו הרצאה שמרחיבה את הדעת ונותנת פרספקטיבה מעניינת. אחרי הסרט מנשנשים קצת מתוקים שמביאים כמה בשלנים מהקהל, למשל מאיה מבצק אלים (מתברר שלא רק אצלנו משתלבות אהבת הקולנוע ואהבת האוכל). עד עכשיו הוקרנו שלושה סרטים - "לקום אתמול בבוקר", "לעוף כל הדרך הביתה" ו-"AI" (היום). את הראשון פספסנו אבל שני האחרים היו מצוינים, ואנחנו בהחלט נהיה שם בעוד חודש, כדי לראות את "Contact" של זמקיס. כדאי גם לכם. מי שמגיע דרך הבלוג של יאיר ומדפיס ומביא תמונה מסוימת (בכוונה לא נתנו לינק ישיר. מה יש, תחפשו שם, יש שם עוד הרבה דברים מעניינים), משלם מחיר מוזל - 20 ש"ח בלבד. שווה, וממש לא רק בגלל המחיר.

וגם נשוויץ קצת, שהיינו בהופעה של רופוס ויינרייט בהיכל התרבות, והיא הייתה משובחת משהו טוב-טוב, והתחרתה יפה בהופעות שלו שראינו בארה"ב. מי שלא היה, שיזכור ללכת בביקור הבא של רופוס בארץ, ואני בטוח שיהיה כזה, לאור קבלת הפנים החמה-עד-רותחת שהוא קיבל כאן. עד אז אפשר להתנחם בדוגמיות, למשל הסרטון הזה, באדיבות "בלוג בראש טוב". יחי רופוס!

יום שני, 24 בנובמבר 2008

הו, לואיז.

הכי קל בעולם, ועם אפיל של עוגה של פעם, כזו של הילדות.

נתקלתי במתכון פה, ומסתבר שהעוגה נחשבת לאחד המתכונים הניו-זילנדים הכי פופולריים. מוזר.
אני, כשאומרים לי "ניו-זילנד", הדבר הראשון שקופץ לי לראש הוא לא ריבה או מרנג קוקוס. אפילו לא השני או העשירי שקופץ לי לראש. ניחא.
לחובבי הקוקוס, עוגה נהדרת ליד הקפה, ריבה חמצמצה עם מרנג מתוק.

עוגת לואיז

חומרים:

125 גר' חמאה בטמפ' חדר
3/4 כוס סוכר
4 ביצים גדולות, מופרדות
2 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית תמצית וניל
3/4 כוס ריבת פטל
1/4 כוס סוכר
1 כוס קוקוס טחון


הכנה:

חממו תנור ל- 150 מעלות.
שמנו תבנית מלבנית, הניחו נייר אפיה בתחתיתה (כך שמכסה את הדפניות).

הקציפו את החמאה עם הסוכר לתערובת קרמית ואורירית. הוסיפו את החלמונים, אחד אחד, והקציפו היטב אחרי כל הוספה. הוסיפו את הקמח ואבקת האפיה, וערבבו היטב לתערובת פירורית.

הדקו את הבצק הפירורי לתחתית התבנית - ליחצו היטב.

הקציפו את החלבונים, תוך הוספה הדרגתית של הסוכר, עד למרנג קשה ומבריק. קפלו פנימה את הקוקוס.

מירחו את הריבה על גבי הבצק.
מירחו שכבה עבה של מרנג-קוקוס על גבי הריבה. ודאו כי כל הריבה מכוסה היטב.
אפו 20-25 דק', עד שהמרנג מקבל צבע זהוב ונסדק מעט.
הוציאו מהתנור וקררו 2-3 דקות.
הוציאו את העוגה מהתבנית ע"י החזקת הנייר מהשוליים, והעבירו בעדינות לרשת. קררו לחלוטין.

חיתכו לריבועים.


והנה להקה ניו-זילנדית חביבה במיוחד:


יום שבת, 22 בנובמבר 2008

סופלה גבינתי-כיפתי.

אחרי השיעור הפרטי שקיבלתי בהכנת סופלה וניל, הייתי מוכנה ומזומנה לעשות ניסיונות בבית.
ראשון ברשימה - סופלה גבינה קלאסי.
התוצאה היתה מצויינת מבחינת טעם, אבל הסופלה לא התרומם עם "קירות ישרים" כמו סופלה הוניל.
מצד שני, חיפושים שעשיתי ברשת העלו רק תמונות של סופלה גבינה עם כיפה עגולה, כך שבהחלט יתכן שסופלה ללא סוכר, לא יתנהג כמו סופלה עם סוכר.



החלטתי ללכת על המתכון של גורדון רמזי. גם אצלו התמונה היא של סופלה כיפתי. הידד, אני מרגישה הרבה פחות כשלון.

ביצעתי שינויים קלים במתכון (יחס שונה בין סוגי הגבינות, בלי רוטב וורצ'סטרשיר, ממרח חרדל במקום אבקת חרדל). שיטת הכנה זהה להפליא לזו שפריזבי לימד אותי, כולל כל הטיפים הקטנים (מה אגיד לכם, אני לומדת מהטובים ביותר).
רק השיטה של הכנת הבשמל במקרה זה היא של חימום החלב והוספת ממרח חמאה-קמח לתוכו (להבדיל מהשיטה של חימום חמאה וקמח, והוספת חלב). הטעם נפלא.

סופלה גבינה קלאסי

חומרים (4 מנות):


א.
25 גר' חמאה
25 גר' קמח

ב.
200 מ"ל חלב
50 מ"ל שמנת מתוקה
1/2 בצל קצוץ דק
1 כוכב אניס
1 מסמר ציפורן
1 עלה דפנה

ג.
3 חלמונים
מלח, פלפל שחור
1 כפית חרדל
ד.
100 גר' צ'דר
20 גר' פרמזן

ה.
20 גר' חמאה מומסת
20 גר' פרמזן
ו.
3 חלבונים

ז.
מעט פרמזן לפיזור (אופציונלי)

הכנה:

ערבבו את הקמח והחמאה לממרח אחיד. קררו כ- 30 דקות.
חממו את החלב עם הבצל, האניס, הציפורן ועלה הדפנה, והביאו לרתיחה. בשלו ברתיחה עדינה כחמש דקות, הסירו מהאש וקררו.

סננו את החלב לתבנית גדולה (ליחצו על הבצל במסננת כדי לסחוט את כל הטעמים לחלב). הניחו את המחבת על האש, והוסיפו את ממרח החמאה בחתיכות קטנות, בהדרגה, תוך טריפה מתמדת עם מטרפה, עד לקבלת רוטב סמיך.

הוסיפו מלח ופלפל, וקררו 5 דקות. טירפו פנימה את החלמונים.
הוסיפו את הצ'דר והפרמזן, ואת החרדל. תקנו תיבול אם יש צורך, וקררו לטמפ' חדר.

הברישו את כלי הסופלה (כפי שהוסבר בפוסט הקודם) בחמאה המומסת. קררו לחלוטין, וחיזרו על הפעולה. פזרו פרמזן על פנים הכלי, ופזרו גם מעט פלפל שחור גרוס (מוסיף המווווון). קררו את הכלים לחלוטין.

חממו תנור ל- 180 מעלות.

הקציפו את החלבונים לקצף יציב אך לא יבש, וערבבו עם מקצף שליש מהכמות לתוך התערובת כדי "להקליל" אותה. את החלבונים המוקצפים הנותרים קפלו בעדינות לתוך התערובת.

העבירו את התערובת לתבניות המוכנות, ישרו את החלק העליון, והעבירו אצבע סביב שולי התבנית ליצירת חריץ.



פזרו מעט פרמזן מעל (לא חובה), והעבירו לתבנית מלאה במים חמים עד מחציתה. אפו 15 - 20 דקות, הסופלה צריך להתרומם, אך עדיין לרעוד קלות כאשר מזיזים אותו מצד לצד.


הגישו מיד - המרכז יהיה רך, אך יתגבש ככל שיעבור זמן.

יום חמישי, 13 בנובמבר 2008

שאריות - הזמנה לתערוכה



לא קשור לאוכל הפעם:
אני רוצה להמליץ ולהזמין אתכם לתערוכה של אחותי, מירב שטרק.

אולי חלקכם קרא את הכתבה ב'ידיעות' אתמול, אבל אם לא - אחותי עקבה במשך תקופה ארוכה אחר שינויים בחופי הכנרת, למעשה, אחר חוף אחד ספציפי. היא חזרה לשם שוב ושוב, וצילמה את מה שאנשים השאירו מאחוריהם.
התוצאה היא סדרת צילומים מדהימה (שלא ניתן להתעלם מהמסר הסביבתי שלה).
פתיחת התערוכה היא ביום שישי הקרוב בתיאטרון ירושלים, והיא תוצג למשך כחודש.

אתם מוזמנים.







יום רביעי, 12 בנובמבר 2008

פארק שעשועים


יש דברים שמכינים כדי להשתעשע. הם דורשים הרבה עבודה, אבל שוים אותה בגלל שהם משעשעים.
למשל, סוכריות עוגת-גבינה על מקל.
המתכון להלן הוא מתוך Sticky, Chewy, Messy, Gooey של Jill O’Connor, והוא מופיע באינספור פוסטים של בלוגרים הכותבים על אוכל, בעיקר בגלל שהמתכון נבחר לככב באתגר של daring bakers, עליו תוכלו לקרוא פה.



אז כבר אמרנו - הרבה עבודה. אבל התוצאה כ"כ כיפית...

חומרים (כ- 60 סוכריות לא-קטנות):

5 חבילות של גבינת שמנת (8 אונקיות כל חבילה, כלומר, 5 חבילות של גבינת שמנת פילדלפיה קלאסית).
2 כוסות סוכר
1/2 כוס קמח
1/4 כפית מלח
5 ביצים גדולות
2 חלמונים
2 כפיות תמצית וניל משובחת
1/4 כוס שמנת מתוקה
מים רותחים (לאפיה)

מקלות לסוכריות

שוקולד מריר/לבן/חלב לציפוי (כ- 600 גר'), וקישוטים ככל העולה על רוחכם - אני בחרתי בסוכריות צבעוניות, אגוזי מלך קצוצים, קוקוס.




הכנה:

3 ימים לפני ההגשה- הכנת העוגה:
חממו את התנור ל- 160 מעלות.

הקציפו יחד את הגבינה, הסוכר, הקמח, והמלח לתערובת חלקה. אם אתם משתמשים במיקסר חשמלי - על מהירות איטית. הוסיפו את הביצים השלמות ואת החלמונים - אחד אחד - והקציפו היטב אחרי כל הוספה, שוב, על מהירות איטית.

הוסיפו את הוניל והשמנת המתוקה.

שמנו תבנית אפיה (26) והעבירו את התערובת לתוכה. הניחו את תבנית העוגה בתוך תבנית תנור גדולה, ומלאו במים רותחים עד למחצית מגובה תבנית העוגה.

אפו במרכז התנור עד שהעוגה יציבה ומעט זהובה, כ- 40 דקות.

הוציאו מאמבט המים, והניחו להתקרר לטמפ' חדר לפני העברה למקרר, ללילה.

2 ימים לפני ההגשה - כידרור:
קחו מעט מהעוגה (כפית גדושה) ועצבו לכדור. תיקעו מקל של סוכריה בכדור העוגה, והניחו על מגש עם נייר אפיה. המשיכו עד שכל העוגה נגמרת (דרך אגב, היא טעימה להפליא גם בתור "סתם" עוגה גבינה). הקפיאו לילה.

יום לפני ההגשה - שיקלוד:

הכינו קלקר או חומר כלשהוא שתוכלו לתקוע בו את הסוכריות במצב מאונך וגם להכניסו למקרר. אני השתמשתי בקלקר שהיה באריזה של מחשב, שחתכתי ל"מגש".

המיסו את השוקולד בבה-מארי (אמבט אדים), וטיבלו את הסוכריות, בעודן קפואות, בתוך השוקולד. קשטו במהירות (ע"י טבילה או פיזור הקישוט על השוקולד, מהר, בטרם יתקשה), ותיקעו בחומר שבחרתם, עד להתקשות. העבירו למקרר לקירור מוחלט.


הגישו. ניגסו. השתעשעו.

יום שבת, 8 בנובמבר 2008

מגניבות שקטה

זו הדרך הטובה ביותר בה אני יכולה לתאר את קבינה.
יש שם חלון ראווה של חצי-מעדניה.
יש להם אופניים משלהם, בעיצוב מאגניב לחלוטין.
יש להם מקרר גדול, וסיפולוקס, וגזירי עיתונים ישנים, ולוח גדול שעליו פתגם יומי. אלבר קאמי כיכב שם בפעם האחרונה.
יש שם אוכל. אוכל מהיר, לא מסובך, ולא מתפשר על איכות.
במו עיני ראיתי אותם מנגבים את שולי הצלחת לפני שהיא מוגשת, כמו במסעדות יקרות, למרות שהם מגישים ישירות מהגריל לסועד, ויכלו לחפף בגינונים.


המסעדה כשרה, ומגישה אוכל ישראלי - בעיקר גריל (כבד, קבב לא-תעשייתי, פרגיות) אבל גם תבשילי בקר מפעם לפעם, וכמה מנות חציל קלוי בטחינה.
מתיישבים ליד בר ארוך, מזמינים, והופ! האוכל כבר על האש.

ראשית מוגשת פרוסת לחם לבן עבה, לצד פיתה תפוחה (אוי, איזו פיתה... עבה, חוממה על הגריל, כך שהיא קריספית בחוץ ורכה מבפנים...) צלוחית טחינה, וצלוחית חמוצים.

אנחנו הזמנו:

חציל קלוי עם כבש - החציל מונח על האש להתחמם לו, ולידו מתארח בשלווה קבב כבש. הקבב נקצץ, החציל נפתח ומזולף בטחינה (מצויינת, דרך אגב) וכל הכבודה מוגשת יחדיו. נהדר, לא יודעת איפה מכינים את הקבבים, אבל הם עושים עבודה מצויינת. 38 שקלים.



קבב בקר - שלוש קציצות גדולות, המוגשות עם תפו"א, שגם הם התארחו על הגריל לצד הקבב ותפסו טעם מעושן נהדר, וירקות מאודים שלא הרגו להם את הצורה - הם עדיין נגיסים. 35 שקלים.



חציל קלוי עם נתח קצבים - אותו אחד מהכבש, רק הרבה הרבה הרבה יותר טעים... אני לא יודעת מה הם עושים לבשר, אבל הם כנראה ממש טובים אליו. 45 ש"ח, והמנה המנצחת.



קבינה -
הרצל 10, תל-אביב


ואם כבר אנחנו בת"א, הנה פרשנות מקורית ל"בטון":


עדכון מאוחר (16/11/08): למסעדה אין תעודת כשרות, אלא תעודת השגחה - הבנתי שיש הבדל. אני לא שולטת במאבקי הכח בין קבוצות שונות של משגיחי כשרות, אולם אני מבינה שלמקפידים זה עקרוני.